כורדים

הכורדים מוגדרים כעם בקדמת אסיה, דובר לשון איראנית - מערבית, חסר ריבונות ועצמאות מדינית, מחולק בעיקר מבחינה מדינית בין עיראק, פרס ותורכיה, תחום זה נקרא כורדיסטאן. חלק ממנה כלולה ברפובליקה הארמנית, חבר העמים לפנים ברית המועצות, וחלק בסוריה. פזורה כורדית נמצאת גם בפרס הצפונית, באפגניסטן ובפקיסטן. רובה הגדול של כורדיסטן היא ארץ הרים גבוהים.

סבורים שמוצא הכורדים הוא מהשבטים הקרויים במקורות קדומים "גותי" שלפי מקורות שומרים התקיימה ממלכתם כבר באמצע האלף ה-3 לפסה"נ, מצפון לחדקל העלי, במאה ה-23 לפסה"נ כבשו הגותים את בבל ושלטו בה כ-125 שנה. מאוחר יותר לחמו בהם מלכי בבל ואשור כדי להדפם מגבולותיהם, וכורש נתמך ע"י הגותים כשעלה על בבל.

כורדואן, כרדובים, או גרודיים כעממים באותו איזור. השם "כורד" נזכר לראשונה בתיאור נצחונותיו של ארדשיר מייסד השושלת הסאסאנית בפרס. קרדו (קרדון) קרדויים וקרדניא נזכרים פעמים מספר בתלמוד ובתרגומים.

קשה לקבוע את מספר הכורדים, הם נוקבים בין 12-13 מיליון כורדים במקומות אלו.

יהודים התיישבו בכורדיסטאן כבר בתקופה קדומה: על פי המסורת שלהם הם צאצאי עשרת השבטים, אולם יש מהם המייחסים עצמם לשבט בנימין. בפיהם של יהודי הכפרים ההררים נשתמרה הלשון הארמית מעורבת במלים פרסיות, תורכיות, ערביות ועבריות - היא נקראת לשון "תרגום". לאחר הקמת המדינה עלו אליה רוב יהודי כורדיסטאן.

בנימין מטודלה ביקר בכורדיסטאן בשנת 1170, [ומצא שם] יותר מ-100 קהילות, ובעמדית מצא לדבריו כ-25 אלף יהודים. במאה ה-12 קמה בכורדיסטן תנועתו המשיחית של דוד אלרואי. לפני הקמת המדינה משערים שגרו בכורדיסטאן כ- 20 אלף יהודים, בשנת 1812 החלה עלייתם של יהודים מכורדיסטאן לארץ ישראל והתיישבותם בה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 פשטה בכורדיסטאן תעמולה אנטי-ציונית שהפכה לאנטישמית וגברו ההתנגשויות ביהודים.