חנוכה - חג הנסים? או חג הגבורות?

"אם כל המועדים יהיו בטלים, חנוכה ופורים לא נבטלים" (מדרש משלי ט').

מפני מה חג החנוכה כל כך חשוב שלא יבטל לעולם, שנקבע לדורות ע"י החשמונאים? במקורות במסכת שבת דף כ"א ע"ב נאמר: "מאי חנוכה ?" (כלומר על איזה נס קבעום) "דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמיניה (שמונה) דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון". על כך משיבים: "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו 8 ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בכלל והודאה".

משמעות החג כפי שמובא במקורות רק נס פך השמן שדלק 8 ימים חרף שהיה בו שמן טהור רק ליום אחד. ואין אף מלה על הגבורות והנפלאות כפי שמתפללים בימי החנוכה את "על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

ושם בתפילה נאמר עוד: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעירם מחוקי רצונך, וכו' וכו', רבת את ריבם, דנה את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וכו' וכו', ורק בסוף נאמר בתפילה: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונה ימי חנוכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול".

בתפילת החג: על הגבורות והמלחמות ולאחר מכן באו להודות ע"י הדלקת הנרות ואף מלה על פך השמן של יום אחד שדלק 8 ימים ...

כנראה התפילה חוברה עקב המקורות בספר "החשמונאים" או "המקבים". בספר חשמונאים א' פרק ד' דף נאמר:
בחשמונאים ב' פרק א' דף 23 מסופר על מכתב ששלחו יהודי ארץ ישראל ליהודי מצרים. היה זה בשנת 124 לפני הספירה הנוצרית, והן מבקשים מהם לחוג איתם את חג חנוכה. שם נאמר:

בספר "המקבים" שם גם הסיפור דומה לזה של ספר "החשמונאים,, מסופר כי בחג החנוכה דאז בנו את הר ציון מסביב חומה גבוהה ומגדלים חזקים, בל יבואו הגויים וירמסום כאשר עשו בראשונה, ושמו שם חיל חזק לשמרו וביצרו את בית צור להיות לעם מבצר בפני אדום.

גם יוסיפון (יוסיפוס פלוויוס) בספרו אינו מזכיר את פך השמן. שם נאמר:

לכל חג יש ריח, טעם וצבע מיוחדים לו. לא הרי חנוכה כהרי סוכות, ואין ראש השנה דומה לפסח. החגים מגוונים את החיים ומעשירים אותם. הם מחזקים את הרגש הדתי ואת הקשר החי והחזק שלנו עם העבר המפואר.

ישנם חגים הנזכרים בתורה ובנביאים והם: שלוש הרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים, בהם אסורים במלאכה. ויש חגים לזכר מאורעות שקרו בתקופות מאוחרות והם: חנוכה ופורים. אבל פורים זכה למגילה מיוחדת. מה שאין חנוכה שקרה אחרי התנ"ך. ספר המקבים או המקבים וספר החשמונאים אבדו במקורם העברי. תרגומם מיוונית ללשון הקדוש נעשה לפני זמן לא רב.

בתלמוד נזכר חג החנוכה במסכתות אחדות, מודגש בו הנס של פך השמן, וגבורת החשמונאים ונצחונם על היוונים נאמרו בקיצור. מפני שהחשמונאים האחרונים לא היו צדיקים כמו מתתיהו ובניו. הם נלחמו איש ברעהו ובאחיו, ונעזרו ברומאים כדי לנצח ולדכא את אחיהם. מה שגרם לביטול שלטונם בארץ ובעם ושליטת הרומאים במקומם בארץ.

העם שמר על החג לפרטיו בכל הארצות ובכל התקופות. בכל ארץ לפי מנהגיה, גם בסכנת נפשות כמו בגיטאות קיימו היהודים את החג.