פרץ הירשביין וחקר העכבישים

השנה חל יום הולדתו ה-115 של הסופר והמשורר האידי פרץ הירשביין (1880-1948). בצעירותו פירסם שירים בעברית, בשבועון "הדור" (1901) שבעריכתו של דוד פרישמן הופיע שירו "געגועים". שם השיר מסמל את נדודיו ומסעיו הרבים של הירשביין מסביב העולם כולו שנמשכו שנים רבות בתוכם ביקר גם בארץ ישראל (1927) ובספרו "ארץ ישראל" תיאר את חיי החלוצים בארץ.

על פרץ הירשביין מספרים כאשר שאלו אותו "לאן אתה נוסע" היה עונה: "אינני יודע, אני יודע מאין יצאתי ..."

ישנו פרק בחייו של פרץ הירשביין שנשאר כמוס לרבים עד היום הזה - עתה ייתכן כי בין רשימותיו על יפן וסין שטרם ראו אור ועדיין שמורות בכתב יד ב "מכון האידי המדעי" (יווא) בניו-יורק נמצא גם פרק חייו זה - ודווקא סופר רוסי-סובייטי גילה את הפרק הנסתר ופירסם אותו לפני 49 שנה (1926) בכתב עת סובייטי רוסי. פרסום זה הוסיף נדבך ועילה נגד סופר זה ששילם בחייו בזמן ה "טיהור" שערך הרודן הגרוזיני סטאלין גם בקרב החוגים הספרותיים הרוסיים ש "סטו" ...

המדובר בבוריס פילניאק בן למשפחה גרמנית שבמחזה שלו "מות מפקד הצבא" (1926) הרגיז את השלטונות הסובייטיים שראו בו רמז לרצח מיכאל פרונזה, שמת ב-1925 ממייסדי הצבא האדום, ב-1929 גורש פילניאק מ "איגוד הסופרים הפרולטאריים", בשנת 1937 נאסר ונאשם בבגידה ובטרוצקיזם ו "נעלם" ואיש לא יודע את מקום קבורתו עד היום הזה. בוריס פילניאק היה בעת מאסרו בן 42, היה ער לבעיות יהודיות ותיאר את נסיון החלוצים למצוא מאחז בארץ ישראל, השתתף בקובץ נגד אנטישמיות שהופיע בשנת 1930.

פילניאק הסופר הרוסי הנודע פירסם בשנת 1926, כאמור, בכתב העת "קראסנאיאה נוב" סיפור מרגש על פגישתו עם הסופר פרץ הירשביין ורעייתו המשוררת אסתר שומיטשר. הפגישה התקיימה ביפן בנארה הנקראת "עיר הצבאים". בתקופה העתיקה של יפן נקבעה נארה כעיר הבירה שלה, בערך לפני כ-1285 שנה. נארה שימשה עיר הבירה כ-80 שנה (710-784) ועתה הפכה העיר נארה לעיר צבאים, כלומר כל הבתים נהרסו, שטח העיר הפך לפארקים, מסגדים, אנדרטאות של בודהא ואחרים. אל נארה באים עולי רגל ותיירים מכל קצווי תבל, היפנים הקימו בנארה בית מלון מפואר עבור התיירים האמריקאיים המבלים שם מספר חודשים של השנה. המלון נקרא: "נארה הוטרו" מלון משוכלל עם כל האביזרים המודרניים והמשוכללים ביותר כיאה עבור תיירים ומיליונרים אמריקאים, חדרים מרווחים, אולמות קריאה אליהם מגיעים כל כתבי העת של כל העולם כולו. באותו המלון נפגש בוריס פילניאק עם פרץ הירשביין ורעייתו אסתר שומיאטשר. את הפגישה מתאר הסופר הרוסי בצורה דרמטית, בכתב העת הרוסי "קראסנאיא נוב".

פילניאק ישב באולם הקריאה ודפדף בירחון רוסי והנה הוא רואה לפניו יושב תייר "שבדי", ולוקח משולחן העיתונים את העיתון "איזבסטיה" וקורא בו. הסופר הרוסי שאל את התייר ה "שבדי" האם אדוני מדבר רוסית? על כך ענה לו: כן. והגיש לו את כרטיס הביקור שלו שממנו נודע לו כי לפניו עומד: פרץ הירשביין העיתונאי והסופר היהודי האמריקאי.

בוריס פילניאק במאמר גדול אוהד ומרגש מספר על רישומיו משלושת הימים שבילו הוא ורעייתו אסתר שומיאטשר. בין דה להא סיפר הרישביין לפילניאק כי לפני 30 שנה עזב את רוסיה, רוסית הוא מדבר אבל בקושי, אשתו היא משוררת יהודיה, נולדה באמריקה. ופילניאק מוסיף כי זמן שהותו בנארה עם שני האנשים (משפחת הירשביין) ישארו חקוקים וחרוטים לעולמים על לוח ליבו ולא ימושו לעולם. שני אנשים יקרים, אנשים היקרים לי בצער וביגון ובשמחה. לא חשוב שהם סופרים ועיתונאים, העיקר שהם אנשים. היא דומה לצרפתיה והוא דומה לשוודי, החשוב האנושיות שבהם - אומר פילניאק.

בערב הראשון להיכרותו עם ההירשביינים מספר פילניאק - כשהירח בנארא מופיע במלוא עוצמותו והדרו הלכנו שלושתנו, אני, פרץ ואסתר בשבילי הפארק הגדול והמעובה שהיו בלתי מוכרים לנו. הירשביין היה מדי פעם מוציא חפיסת גפרורים , מדליק גפרור וניסה להראות לו דבר מה בין שיחי הפארק. הגפרורים כדרכם היו נכווים בידיו של הירשביין, ורק שערו האפור של הירשביין שהיה מסורק לאחור ועיניו העייפות האפורות היו זוהרים וזורחים לאור הירח. הירשביין היא מתחכם, אבל את סוד החיפוש לא רצה לגלות לו, עיניו האפורות היו נועצות בו. לעומתו רעייתו אסתר שהייתה צעירה ממנו, יפיפיה ילידת אמריקה, והמלים הרוסיות שיצאו מפיה היו לפני כחלום כמוס. שערותיה השחורות והסמיכות עשו רושם כביר עליו. אחר הטיול הראשון בפארק והחיפוש המסתורי ישבנו במרפסת המלון עד השעה המאוחרת של הלילה, הירח האיר לנו ורוחות ההרים של נארה העיר המשונה נשבו על פנינו. אנו היינו רחוקים עשרות אלפי קילומטרים מן המולדת ומהאנשים המדברים בשפתנו, הם גוללו סיפורים, אירועים מאורעות ותלאות דרכים. הירשביין סיפר כי הוא ורעייתו עברו את כל כדור הארץ. היו בקייפטאון, אוסטרליה, שתי האמריקות, בשנת 1924 עזבו את אמריקה, שנה אחת היו במקסיקו, 5 חודשים בילו על אוניות קיטור באיי האוקינוס השקט, ועתה הם ביפן. בסתיו יהיו בסין, באביב בהודו, בסתיו הבא בפלשתינה (ארץ ישראל), בינואר 1928 בברית המועצות, במוסקבה. הירשביין אמר לפילניאק כי רבים טועים בו וחושבים אותו לשבדי, גם קרו מקרים לאחר שהוא מציג את עצמו כיהודי ועיתונאי אמריקאי רבים מתעלמים ממנו ...

ועתה נחזור לפרק הכמוס בחייו של פרץ הירשביין בו התחלנו את הרשימה, ושאינו ידוע לרבים. במשך שלושת הימים בנארה ערכו משפחת פילניאק ומשפחת הירשביין הרבה סיורים וטיולים. באחד הטיולים בשבילי הפארק של נארה אמר הירשביין לפילניאק: הבט על השיח הזה. פילניאק הסתכל ולא ראה מאומה. אז אמר לו הירשביין: אתה רואה את ענף השיח. כן אני רואה. דע לך כי הענף הזה הינו מלאכותי, ארג אותו עכביש ... ניגשנו לשיח ובזרד דק הוריד פרץ את העכביש שהחל לברוח ובבריחה הוא הסתבך בקורי העכביש שבמו "ידיו" ארג ...

וכאן מתחיל הסיפור: פילניאק כותב בסיפורו על הירשביין, כי הוא שמע על הסופר והמשורר היהודי הירשביין לפני שנפגש עימו, כמו ששמע על י. ל. פרץ, שלום עליכם וביאליק, ידע על שירתו על סיפוריו, ספריו ונדודיו בעולם. באותו הערב נודע לו כי הירשביין עוסק גם במחקר חיי העכבישים ... פרץ הירשביין "התוודה" לפניו ואמר לו: דע לך כי נוסף למחזות וספרים שחיברתי, מזה עשרים שנה אני כותב ספר ומחקר על חיי העכבישים, מנהגיהם, תכונותיהם, מלחמותיהם, אכזריותם וסודות חייהם. מכיר אני, אמר הירשביין יותר מאלף סוגי ומיני עכבישים בעולם. בכל מקום שאני בא, דבר ראשון אני מחפש את העכבישים, חוקר אותם וכותב את היומנים שלהם ... באותו מעמד הוא נתן הרצאה מדעית לפני פילניאק על העכבישים, תכונותיהם וכו'.
העכביש הוא אכזר בטבעו אמר, הנקבה זוללת את הזכר המפרה אותה, בחיי העכבישים החזק בולע את החלש, הצבוע או הפיקח את הישר ...

ומיד הוסיף ואמר: את הספר על העכבישים איני כותב לשם פרסום אלא לשם מחקר גרידא ... פילניאק במאמרו על הירשביין מספר סיפורים רבים על משפחת הירשביין, על אישיותו המזהירה, נדודיו, והם קבעו להיפגש במוסקבה בשנת 1928. לפני שנפרדו העז פילניאק ושאל את הירשביין: למה אין לו מולדת? למה הבית שלו הן המזוודות שלו? למה הוא נע ונד ממקום למקום? על כך השיב לו: אני נוסע סביב העולם לא לאיזו מטרה מסויימת, אלא אני עוזב מטרה. אני נע ונד לא מפני שאני רוצה לראות דבר מה, להיפך מפני שאינני רוצה לראות מה שאני יכול לראות ... והוסיף ואמר כי הוא ורעייתו המשוררת אסתר שומיטשר אינם משאירים שום כתובות ואינם מתכתבים, לא מחכים למכתבים ואינם עומדים בקשרי מכתבים עם אף אחד, אין מקום בעולם ... אמר, סתם ולא גמר את מהלך מחשבתו והמשפט שלו .... מסיים פילניאק את מאמרו על פרץ הירשביין.