להזדקן בכבוד בקיבוץ ...

ב "דף הירוק" התפרסמה רשימה עצובה על ותיקים באחד הקיבוצים, שהגיעו לגיל זקנה וחלקם סובל מחוסר בטחון בסיסי ומחרדות לגבי העתיד. הכתבה הצליחה לעורר דינמיקה של תגובות רגשיות קשות לא רק שם, אלא גם בקיבוצים אחרים, בעיקר משום שהיא פגעה היישר בלב בסיס האחווה והסולידריות הקיבוצית וחיזקה את החרדות הפנימיות. בדיעבר מקרה זה העיר את תשומת הלב הכללית אל בעיותיהם ואל מצוקותיהם של קשישים בכלל הקיבוצים, ואף אם חידוד זה הוא מוגזם ומעוות, הרי אפשר שתהיינה לו במשך הזמן גם תוצאות חיוביות.

ניתן לאמור שתופעת ההזדקנות הפתיעה מספר קיבוצים שקשה להעריך את היקפה. נראה שהחברה באותם הקיבוצים לא התכוונה למציאות של ריבוי מזדקנים בתוכה. באופן מוזר למדי לא חשבו החברים באותם ימים שגם הם יזדקנו אי פעם באחד הימים, כאחד האדם, ולפיכך לא הייתה הכנה, לא נפשית ולא מעשית לקראת הימים שבהם יגיעו רבים לגיל גבוה שבו תרומתם למרקם החיים הקיבוציים תלך ותפחת ושהם ימצאו את עצמם לפתע בשוליים. כללית, החברה הקיבוצית של אותם הימים, לא הכינה תשתית של שירותים שיקנו איכות חיים מתאימה לשלושה דורות בקיבוץ.

הרשימה דירבנה את יפה אחיטוב עובדת סוציאלית וחברת קיבוץ עין צורים מהקיבוץ הדתי: "אני סבורה שתהליכים דומים עוברים גם על קיבוצים רבים אחרים, ולכן כדאי להציג כאן כמה נקודות עקרוניות העשויות להגביר את הקשישים בכלל ואת הקיבוץ בפרט".

בתחום האישי - לזיקנה נלוות תופעות שונות, חלקן חיוביות ונעימות וחלקן פחות. עם תופעות נעימות פחות נמנית בריאות לקוייה, ותרופות שלעתים יש להן השפעה שלילית על מצב הרוח, לעתים מתחילה להתפתח חרדה ממחלות וממוות. ישנה ירידה בתפקוד כללי, בשמיעה, בראייה וכדומה, ומתרחש תהליך של החלשה כללית ביכולות גופניות ומנטליות. מצב זה גורם לתסכול ומכביד על שמחת החיים. לעתים מתעוררים קשיים בין בני הזוג, על אף חיים משותפים סבירים במשך שנים רבות. הקושי נובע, בין השאר מריבוי שעות החיכוך בין בני הזוג, עם ההפחתה בשעות העבודה והגדלת התלות ההדדית ביניהם. לעתים מתגלים קשיים בשינה משותפת כשהאחד רוצה לישון והשני אינו מסוגל לכך. ולעתים נוצר מתח בשל ההיזדקקות של אחד מבני הזוג לסיעוד כאשר בן זוגו אינו מסוגל לעזור לו מסיבות פיזיות או נפשיות ועוד.

בתחום המשפחה - הזיקנה יוצרת מצב חדש במשפחה. יחסי הגומלין בין הסבא / סבתא לבין הנכדים והבנים הם לעתים מורכבים, בעיקר בדור הראשון של הוותיקים. בצד גילויים יפים ונעימים של "עוד ינובון בשיבה" מתגלים גם קשיים שלא תמיד צפויים מראש על ידי הזקנים עצמם ועל ידי משפחותיהם. קרבת המגורים של הסבים והסבתות לבנים ולנכדים מסייעת בדרך כלל לקבלה טבעית של הזקן, מולידה רגשות של חיבה עמוקה בין הנכד והסבא/סבתא, ומעניקה לנכדים גם דברים שההורים אינם מסוגלים להעניק. אבל תהליך זה אינו חד סטרי. הסבא - סבתא עצמם זקוקים לתשומת לב, לאהבה לא פחות מן הנכדים. דווקא מן הנכדים הם יכולים לקבל משוב חיובי על פעילותם בעבר בבניית הקבוץ, הנחוץ להם כל כך בימים שתחושת היצירתיות והפרודוקטיביות שלהם נחלשה במידה משמעותית בגין ההזדקנות.

בתחום החברה הקיבוצית - מבחינה חומרית מצב המזדקנים בקיבוץ לא רע. מהמחקרים ומהסקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה אמנם כי תוחלת החיים של גברים ונשים חברי הקיבוצים גבוהה בממוצע בארבע שנים מזו של אוכלוסיית היהודים בישראל. אך מאידך גיסא למדנו מן המחקרים שכ-25 אחוז מהזקנים בקהילה הקיבוצית סובלים מתסמונת של יתר-מתח רגשי העלול לסכן את בריאותם. אגב נשים סובלות מכך מיותר מתח רגשי מאשר גברים. חוקרים אחרים ציינו, ששכיחות התופעה של מתח רגשי עלולה להגיע לעתים לממדים מסוכנים, דבר זה מחייב את הממסד הקבוצי להכין תכנית של מניעה והתערבות ולהגביר את הטיפול בבעיות המכבידות על המטען הרגשי כמו בדידות ותנאי חיים.

חוקר אמריקאי מסויים, שחקר את תופעת ההזדקנות בקיבוץ, ציין בצורה נלהבת כמה מהיתרונות שלה, וביניהם רמת הבטחון הבריאותי והכלכלי, העדר פרישה שרירותית מהעבודה (יציאת פנסיה כפויה), סדר היום הנמשך כרגיל, ופעילות חברתית ותרבותית. עם זאת הוא הפתע לגלות, שגם בחיים כל כך מאורגנים קיימת תופעה של בדידות. למעלה מ-80 אחוז מהזקנים מסתגרים בבתיהם ואינם קושרים קשרי ידידות קרובים. החבר הוותיק מרבה להתכנס בביתו, מצמצם את פעילותו וגוברת בו התחושה שהחברה, ובעיקר השכבה הצעירה, אינו מעריכה את נסיונו ושהוא בלתי רלוונטי לחיים הממשיים העכשוויים.

ראוי לציין כי כללית, התפיסה המקצועית המקובלת היום דוגלת במתן אפשרויות לזקן להמשיך ולחיות בביתו ובקהילתו, כל עוד הוא מסוגל ורוצה בכך. יש קושי טבעי ומובן לקשישים להודות בתהליכי ההזדקנות העוברים עליהם, יש המשלימים עם כך ומפנימים את עובדת ההזדקנות בתודעתם ובהתנהגותם. יש המתכחשים לעובדות על ידי הדחקה, ויש המתמודדים עם המציאות החדשה ההולכת ומשתלטת עליהם באמצעות התמדה עיקשת ואמיצה בפעילויות שונות, בעבודה, בפעילות גופנית ובהעשרה רוחנית ותרבותית.

לאחרונה ביקרו בשני קיבוצים ותיקים, הם התרשמו מהגישה ומהאווירה שלטו שם, נוכחו לדעת אפשר גם אחרת. הם גילו מודעות, הבנה ורגישות כלפי החברים שהזדקנו. בקיבוצים חושבים הרבה על כבוד האדם וטורחים כדי לשפר את ההרגשה של הוותיקים שהזדקנו, מתוך רוחב לב ורוחב כיס ...

הם ראו שם בתים סיעודיים ומוגנים מקסימים ביופיים, עם מחשבה ותשומת לב לכל פרט ופרט. מצאו התייחסות לצרכים של המזדקנים בהווה, בצד מחשבה על התפתחויות צפויות וצרכים חדשים העתידים להתעורר. מרכז המשק, המזכיר וחברי הוועדה, כולם אמרו, הלוואי שיטפלו בנו כשנזדקן כמו שמתייחסים היום לזקנים בקבוץ. אין ספק כי ההקרנה של העשייה האינטנסיבית הזאת על דור הביניים ואפילו על הצעירים, היא עצומה, הם יודעים היום מה צפוי להם, וחיים את היום יום מתוך בטחון בסיסי שעתידם נמצא בידיים אוהבות ואחראיות.

פגשו בקבוצים הוותיקים חברים רבים שממשיכים לעבוד גם בגילים הגבוהים, ראו בני למעלה מ-70 ואף למעלה משמונים שעובדים בענף שעבדו ושבו התמחו במשך רוב שנותיהם בקיבוץ ובו הם מרגישים טוב. רבים מהם מצאו את הפינה הקטנה שלהם, בניהול כרטיסיה, ברישום, בעבודה ליד המחשב וכדומה. באופן זה הם מצאו מקום ולא נפלטו ממסגרת הענף שהתמקצעו בו, ממשיכים לתרום את הידע שרכשו ונשארים רנטביליים. בזכות זאת הם יכולים ללכת בראש מורם וזקוף ולהרגיש שאינם מיותרים ואינם טפילים.

יש לציין, שבניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, הזקנים אינם מהווים בדרך כלל נטל כלכלי על הקבוץ. נהפוך הוא, רבים מהם מפרנסים את עצמם בכבוד. חשבון מדויק יוכיח שמשפחה צעירה עם כמה ילדים צורכת שירותי טיפול וחינוך יקרים הן בכסף והן בימי עבודה. לעומת זאת הוצאות הקיום של הזקנים בקבוצים נמוכות. גם כשלוקחים בחשבון שחלק מהם נזקק לשרותי בריאות, סעד, סיעוד ונקיון יקרים, לא מוטלת עליהם פרנסת הילדים, הם מקבלים קיצבה מביטוח לאומי בכסף מזומן, וגם תקציבי סיעוד ורווחה. בנוסף לכך, חלקם זכאים לפנסיה הולמת בזכות שנות עבודתם בעבר.

לסיכום אסור לנו הוותיקים הצעירים לטמון את ראשינו בחול, אמנם עדיין לא הגענו לגילים הגבוהים, אך מסתבר שדווקא בגיל הביניים, בשנות הארבעים והחמישים. צריך להתחיל ולהתכונן לעתיד הבא. ביודעין ובלא יודעין עושה זאת כמעט כל אדם באופן פרטי ואישי. בתחומים שונים ובעיקר בתחום המקצועי והתעסוקתי, הוא עושה לעצמו מעין חשבון נפש. אכן זהו המועד האידיאלי לתכנן קריירה שניה, ללמוד מקצוע חדש או להתמחות בתחום שיתאים להמשך העבודה והחיים בקבוץ לאחר גיל הפנסיה.