השומרונים ואוסלו ב'

העדה השומרונית בארץ שחלק ממנה מתגורר בחולון והחלק השני בשכם, מודאגת מהסכם אוסלו ב' שבעקבותיו מתחילות ההכנות לפינוי שכם ולפי התוכנית יתבצע הפינוי ב-17 בדצמבר השנה. יצויין כי אנשי העדה ברובה הגדול מזדהה עם הימין ובמיוחד עם המתנחלים, בנושא ההסכם עם הפלסתינאים. במיוחד זה נוגע להם [כי] בעקבות הסכם אוסלו ב' יחולק הר גריזים המקום המקודש ביותר אצל השומרונים לשלושה שטחי סמכות, ושתהא משמעות חשובה למעבר ישיר של שומרוני חולון עד קרית לוזה (שכם) ופסגת הר גריזים.

לפי החלוקה, פסגת ההר כולל שטח החפירות ותל-אלראס תהיה בשליטה מלאה של ישראל, קרית לוזה והרחוב הראשי מימין ומשמאל ורחבת זבח הפסח שהשומרונים עורכים בה את קורבן הפסח המסורתי של המקרא בערב פסח, עד האייל שירי, מבית הקברות והישוב ברכה של המתנחלים עד וכולל כביש ירושלים-שכם בשליטת ישראל. מצומת תפוח ועד חוארה בשליטה משותפת של ישראל והפלשתינאים.

מתחילת האזור הבנוי בצפון-מערב הר גריזים כולל שלם, מעין בית אלמא ורפידיה במערב, מורדות הר גריזים המזרחיים ומורדות הר עיבל הדרומיים ועל לבלאטה, עסכר וכפר קליל במזרח - בשליטה מלאה של הפלשתינאים. הר עיבל, והשטחים הפתוחים בצפונו, וברצף למערב עד ליישובים שבי שומרון וחומש - בשליטה מלאה של ישראל. החלוקה הזאת בתוקף עד 6 חודשים מכינון המועצה הפלשתינאית, כלומר, ודאי עד יולי-אוגוסט 1996, ולכל המאוחר עד אוקטובר 1996, ואז תהא פריסה חדשה של כוחות צה"ל עם תיקוני מפה נוספים. תיקוני הרגע האחרון הושגו בלחץ ארצות הברית, בריטניה "והמתיישבים בשומרון ..."

כאמור משמעות החלוקה תהא לשומרונים לגבי מעבר ישיר של שומרוני חולון לקרית לוזה ופסגת הר גריזים שתהא תחת שליטה מלאה של ישראל, גם על הרובע החולוני בקרית לוזה. שומרוני קרית לוזה ושכם ייחצו בין שליטה פלשתינאית מלאה בשכם לבין שליטה משותפת בקרית לוזה ושליטה מלאה של ישראל בפסגת הר גריזים. זבח הפסח כבר בשנת 1996, כלומר של השנה הבאה עלינו לטובה, כבר יהא בפיקוח משותף של צה"ל והמשטרה הפלסתינאית. העליות לרגל בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות בשנת 1996, תחלנה בפיקוח ישראלי - פלשתינאי ויסתיימו בפיקוח ישראלי מלא.

לפי המקורות השומרוניים מנתה העדה השומרונית (שכם וחולון) החל מהראשון לינואר 1995, 572 נפשות, מהן 261 נשים, 311 גברים. מהם 238 נשואים, 304 רווקים, 30 גרושים ואלמנים. השומרונים בישראל הינם שריד לעם עתיק יומין, בן למלכות ישראל הקדומה, אשר במאות ה-4 וה-5 לספירה, מנה כמיליון ומאתיים אלף נפש, שישבו בערים וכפרים רבים בארץ ישראל, מדרום סוריה ועד צפון מצרים. גזירות רבות, רדיפות, פוגרומים והמרות דת מאונס, דלדלו את העם העתיק הזה עד ל-146 נפשות בשנת 1917. החל משנת ה-30 של המאה העשרים החל מפנה לטובה בתולדותיהם של השומרונים, ומאז נמצאת הקהילה השומרונית בהתפתחות הדרגתית בכל התחומים.

השומרונים מודרכים על ידי ארבעה עיקרי אמונה והם:
א. אל אחד, אלוהי ישראל.
ב. נביא אחד והוא משה בן עמרם.
ג. כתב קדוש אחד והוא חמישה חומשי תורה, תורת משה.
ד. מקום קדוש אחד והוא הר גריזים.

לאלה נוספות: האמונה ב "תחב" בן יוסף, שיהיה נביא כמשה, והוא יופיע באחרית הימים (כעין משה שלנו). השומרונים חוגגים את חגי התורה בלבד, שבעה מועדים מפסח ועד שמיני עצרת. שלא כאחיהם היהודים, השומרונים אינם חוגגים את חגי פורים וחנוכה. להיות שומרוני, כלומר להידבק בקהילה השומרונית אין צורך להמיר את הדת, אלא יש לשמור על ארבעה הזדהויות עימהם, והם: ישוב ארץ ישראל מבלי לעזבה לעולם, השתתפות בקורבן הפסח על הר גריזים, שמירת שבת ככתבה וכהלכתה בתורה, שמירה קפדנית על טהרת המשפחה, כלומר חוקי הטומאה והטהרה ככתבם וכלשונם בתורה.

השומרונים מלים את בניהם ביום השמיני כמו שכתוב בתורה. ילד וילדה שומרוני, המסיימים קריאת התורה נחשבים "חותמי תורה" (מקביל לבר מצוה או בת מצוה שלנו), התקשרות בין בני זוג היא ב-3 שלבים: קדושין, אירוסין ונישואין (רק השלב הראשון ניתן להתרה ללא גירושין). מקרי הגירושין בתוך העדה השומרונית הם נדירים. הנפטרים נקברים בבית העלמין בהר גריזים, ושומרוני חולון בקרית שאול בחלקה השומרונית המיוחדת בבית הקברות בתל-אביב.