הצעה לחדש את תקנת "שטר חליצה" בזמן החופה

הצעה לחדש את התקנה הקדומה, לפיה יש לכתוב "שטר חליצה" לכל זוג העומד להינשא, כמו שנהוג היום לעשות "שטר כתובה", עשויים להקל על אלה הנשים הזקוקות לחליצה, בכדי להינצל מכבלי העיגון - הועלתה באחרונה בחוגים שונים בארץ.

"שטר החליצה" היה משמש בעבר כשטר ערובה והגנה לאלמנות הזקוקות לחליצה מכל מיני סחטנים שבאו בתביעות מופרזות תמורת נתינת החליצה שאין הנשים יכולות לעמוד בהן, ובשל כך היו עלולות להישאר עגונות כל ימי חייהן.

בעקבות מקרים רבים שאירעו באחרונה בארץ בדרישות מופרזות כתנאי לנתינת חליצה והשפלת כבודן של בנות ישראל, מציע מר נ. בר-גיורא מירושלים ב "עמודים" ביטאון הקיבוץ הדתי, לשקול מחדש הפעלת התקנות של כתיבת "שטר חליצה" בישראל, כפי שהיה נהוג בקהילות היהודיות באשכנז בדורות הקודמים, כלומר לפני כ-300 שנה בערך.

כאמור "שטר חליצה" זה היה נהוג בקהילות מסויימות ושימש ערובה למניעת סחיטה ותביעות מופרזות מאלמנות הזקוקות לחליצה. על שטר התחייבות זה היו חותמים האחים של החתן במעמד שני עדים ואותו היו מוסרים לידיה (ממש) של הכלה לפני עמידתה מתחת לחופה. למסמך זה היה תוקף חוקי רבני הלכתי ומוסרי שעליו התחייבו האחים של החתן בחרם ובשבועה דאורייתא, בפה מלא ועל דעת רבנן, כי יתנו את החליצה הדרושה מבלי לבקש תמורה עבורה.

בטופס של "שטר החליצה" כפי שהובא בספר "נחלת שבעה" סימן ה' שמחברו הרב שמואל ב"ר דוד הלוי שחי מלפני יותר מ-300 שנה, אסף בתוך ספרו את כל דיני תיקוני שטרות לפי נוסח כל מדינה ומדינה, נאמר בין היתר: "אזי איזה אח מאתנו האחים שתתבע אותו לחלוץ לה, שלא יקח ממנה או בא כוחה אפילו שווה פרוטה בעולם, וידה על העליונה ויד המערער על התחתונה". והיה אם האחים או האח של החתן טרם הגיע לגיל המצוות ואינו לפי ההלכה מתחייב לתת את החליצה, אז במקרה הנ"ל היה אב החתן מתחייב מצידו לעשות הכל להשפיע על הבן כשיגדל לכתוב את השטר הנ"ל וזה הנוסח במקרה דנן: "וכך בני פלוני ויגיע לי"ג שנה ויום אחד ואשתדל מבני הנ"ל דאז, שיתן לה שטר חליצה חינם".

הקהילות היהודיות באשכנז בדורות הקודמים היו חדורות רגש של פחד מפני כל מיני סחטנים ודאגו לבנות ישראל לחוס על כבודן, הם עמדו של משמר הגנת כבודן ומניעת יסורים מיוחדים בעת שהמירו תנאים לנתינת החליצה הזקוקה לה לפי ההלכה, שסירובם עלול היה לרתקן לכבלי העיגון.

יש לציין כי מסמך של "שטר חליצה" שנעשה לפני כ-75 שנה בשנת תרנ"ט בעיר הגרמנית וירצבורג, נמצא באחרונה באמתחתו של תושב ירושלים יליד גרמניה הד"ר יצחק במברגר.