ט"ו בשבט - הרצאת תשנ"ו

ט"ו בשבט לפי המקורות - ראש השנה לאילן, במשנה של ראש השנה פרק א' משנה א' נאמר: באחד בשבט ראש השנה לאילן, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים בחמישה עשר בו". מה טבעו של ראש השנה זה? מדוע נקבע דווקא בחודש שבט? מהי סיבת המחלוקת של בית שמאי ובית הלל?

כידוע בית שמאי היו חריפים יותר מבית הלל, אבל ההלכה נקבעה לפי בית הלל כי הם היו הרוב - דמוקרטיה. היו מקרים שבית שמאי גברו על בית הלל, כפי שעשו בכנסת, כנראה שעשו מארב והיוו את הרוב ואז נקבעה ההלכה לפי בית שמאי. זה דרך אגב ולעצם העניין.

ראש השנה לאילן מה משמעותו? אפשר לאמר: כי בימי בית ראשון ובית שני רוב תושבי ארצנו התפרנסו מעבודת אדמה ומגידול צאן ובקר, לפיכך היו המסים במרכאות שתרמו לצרכי ציבור ולצרכי המדינה, החברה והדת בעיקרם מפרי האדמה וממשקם בצורת "תרומות ומעשרות". כדי לאפשר לאיכרים למלא את חובותיהם אלו באמונה, נקבעו עוד בימים קדומים אלה כללים שונים בנוגע לסוג, לכמות ולזמן של המסים הללו. והיות שאמורים להביא מעשרות מפירות שחנטו בשנה אחת על חשבון השנה שלאחריה ובתאריך הקובע בעניין זה נקבע ט"ו בשבט - ראש השנה לאילן.

מדוע קבעו אבותינו ראש השנה לאילן, יום אחד בחודש שבט, בית שמאי בראשון לחודש ובית הלל בחמשה עשר לחודש? שאלה זו גם נשאלה על ידי האמוראים בתלמוד ותרצו: "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמצאו בפירות חונטים מעתה". ברם לשאלה מה מקור הניגוד בין בית שמאי ובית הלל לא מצאו פתרון במקורות הראשונים. אולם אחד המומחים לידיעת הארץ בימינו והוא יוסף זייץ מביע השערה המתקבלת מאוד על הדעת, וזה מה שהוא אומר: בארץ ישראל שהיא ארץ ההפכים, ארץ עמקים והרים, מישורים וגבעות. התחדשותו האביבית של הצומח אינה מתחילה בעונה אחת: השפלה, השרון והעמק איזורים חמים הם, ובהם מתחילים הצמחים לפרוח זמן מה לפני הנץ אותם הפרחים בהרים, שהם איזורי הקור והרוח. לפיכך ציינו יושבי השפלה והעמק את זמנו של ראש השנה לאילן בראשון לשבט ובית מדרשו של בית שמאי פסקו כמותם, אולם יושבי ההרים שתקופת החורף נמשכה אצלם יותר דחו את ראש השנה לאילנות לט"ו בשבט, ובית מדרשו של בית הלל סברו כדעתם. למעשה ניצחו אנשי ההרים את אנשי העמק ונקבע לדורות שראש השנה לאילנות חל בחמישה עשר בשבט ...

כאמור שהדגשנו כי ראש השנה לאילנות היה רק בעל ערך אדמיניסטרטיבי לשם סידור המסים השונים, לא נזכר במקורות התנאים והאמוראים כיום חג. אך יש לשער שבהיות ט"ו בשבט ראש השנה לאילן בוודאי חרד היה האיכר ביום זה יותר מתמיד לגורלו של העץ ופריו ובליבו הגה תפילה חרישית להתפתחותם ולשגשוגם. ראיה לדבר משמש שיר עתיק יומין בצורת תפילת שמונה עשרה לראש השנה לאילן שנתגלה בזמן האחרון, ואשר מתוכו ניכר שמחברו היה ארץ ישראלי (הפייטן ר' יהודה בן ר' הלל) וחובר כנראה לא יאוחר מהמאה העשירית. השיר שהודפס בראשית המאה ה-19 בלשון ספרדית יהודית - לדינו, ומוקדש ברובו ל-30 מיני הפירות שאכלו יהודי ארצות הבלקן בליל ט"ו בשבט בחגיגיות רבה. בהקדמתו לשיר אומר המחבר בין השאר: כי בליל ט"ו בשבט אוכלים מכל הפירות לתקן את אשר עוו במשך השנה, כשם שבראש השנה מתקנים את התפילות שנאמרו בלא כוונה, גם ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות המבקרים זה את זה ליתן פריים, ואם יאכל אדם פירות אלה בכוונה יתקן את אשר עווה בעבר בשכחו לברך.

בחרוז המוקדש בשיר לתאנה אנו קוראין: נבקש בליל זה, מאלקים מחסנו יתן לנו שנה טובה, כתאנה הטובה המתוקה ... אולם בעלי המקובלים מצפת ואחד מגדוליהם, ר' בנימין הלוי שהיה תלמידו של האר"י ז"ל, פירסם קונטרס בשם "פרי עץ הדר" שהוא פרק מהספר "חמדת ימים" המוקדש כולו ל "תיקון ליל ט"ו בשבט", יש להדגיש כי מחבר הספר "חמדת ימים הנהגות ותפילות לכל השנה" מיוחס לנתן העזתי ששמו בישראל היה אברהם נתן בן אלישע חיים אשכנזי, שנולד בשנת 1643 בירושלים ומת בסקופיה טורקיה. היה אחד מאנשיה המרכזיים של השבתאות, אביו תלמיד חכם, בא לירושלים מפולניה או גרמניה. בספר זה "פרי עץ הדר" שהוא קטע מספרו של נתן העזתי "חמדת ימים" אנו מוצאים את תיקון ליל ט"ו בשבט דומה באווירתו לסדר פסח המסורתי.

והנה: יש פירוט של שלושים מיני פירות הגדלים בארץ, תוך אמירת ברכות ולימוד קטעים מהתורה. אחד היסודות הבולטים בטקס הוא שתיית ארבע כוסות יין, בין הפרקים של סעודת הפירות: בכוס הראשונה מוזגים יין לבן, המסמל את עונת החורף והסגריר. כוס שניה - יין לבן מהול בקצת אדום. המיזוג בין לבן ואדום בא לסמל את מלחמת האיתנים בין מלכות החרוף למלכות האביב, כשעדיין החורף שולט בכיפה. כוס שלישית - חצייה לבן וחצייה אדום, מסמלת את האביב. הצמחים נהנים מהאדום - חום השמש השופע ומהלבן - גשמי החורף האצורים בקרקע. השילוב בין השניים מעמיק חיות השדה. הכוס הרביעית - מלאה יין אדום, המסמל את הקיץ, עונת הקיץ, עונת האסיף, העונה המסיימת את השנה החקלאית.
המקובלים שהיו נוהגים לצאת לשדה ולהתפלל בחיק הטבע, התרשמו מחילופי עונות השנה והשפעתם על החי והצומח בטבע.

בקשר לאכילת הפירות בט"ו בשבט נוצרו במרוצת הזמן מנהגים שונים: ברוב הקהילות האשכנזיות נוהגים לאכול חמשה עשר מיני פירות (חמישוסר) כמספר ט"ו הימים בחודש עד לחג. בגולה היו משתדלים לגוון בין פירות אלה עד כמה שאפשר מפירות ארץ ישראל וע"י כך התחזק הקשר בין יהדות התפוצה לבין המולדת. בקהלות הספרדיות סוגי המינים הנאכלים בט"ו בשבט רבים יותר ומגיעים לפעמים עד 50 ולמעלה מזה. יהודי ארצות הבלקן היו נוהגים לאכול בליל ט"ו בשבט שלושים מיני פירות.

מפנה חשוב בהתפתחות ט"ו בשבט בא עם תחילת שיבת עמנו לארצנו. ראש השנה נעשה מאז ל "חג הנטיעות". גם החסידים במזרח אירופה שיוו לאכילת הפירות בט"ו בשבט חגיגיות מיוחדת. בצהרי היום היו נוהגים להתאסף אצל הרבי ולערוך סעודת חג בה היו מגישים פירות ויין מארץ ישראל. סעודה זו הייתה מלווה בשירה וריקודים ודברי תורה מפיו של הרבי.

השנה נערכת הקרן קיימת לישראל לנטוע מעל לרבע מיליון שתילים בט"ו בשבט. את הטקס יפתח הרב הראשי לישראל הרב אליהו בקשי דורון בתפילה מיוחדת. עונת הנטיעות כבר החלה בראש חודש בחניון שלום לאורך הדרך אל היישוב נטף שליד קיבוץ מעלה החמישה בפרוזדור ירושלים. אולם עונת הנטיעות מגיעה לשיא בט"ו בשבט כאשר רבבות תלמידי בתי הספר, גני ילדים וקבוצות של חיילים מכל יחידות צה"ל ישתלבו בנטיעות המסורתיות.

בנטיעות שתתקיימנה השנה בט"ו בשבט יינטעו שתילים בהיקף של למעלה מרבע מיליון שטופחו במהלך החודשים האחרונים במשתלות הקרן קיימת. השטח שעליו יבוצעו הנטיעות משתרע על פני כ-27 דונם, בהם גם חורשות שעלו באש במרוצת חודשי הקיץ האחרונים ואמורים להיות משוקמים על ידי הקרן קיימת, כמו כן תחנוך הקרן קיימת השנה יער חדש ליד העיר אילת.

ט"ו בשבט הוא יום יסוד הכנסת, הישיבה הראשונה של הכנסת הראשונה נערכה ביום ט"ו בשבט בשנת תש"ט - 1949. מדי שנה בשנה חוגגים ביום זה את הולדתה של הכנסת.

ונסיים בסיפור קטן שהשמחה בו מהולה בעצב. היה זה בבית ילדים בורשה בו התחנכו מאות בני נוער יהודי בתקופת השואה, אצל משפחות נוצריות ובתי מנזרים. המחנך הוהל מספר: "אני הגעתי למוסד בליל ט"ו בשבט, זה היה ליל כפור, אז סיפרתי לילדים על שקדיה הפורחת עתה בארץ ישראל וראיתי לאט לאט את העיניים שלהם נדלקות ... לקראת ט"ו בשבט בשנה הבאה הכינותי מחזה בשלוש מערכות: המערכה הראשונה - חג ט"ו בשבט בפולין. מערכה שניה - ט"ו בשבט בגטו בזמן המלחמה, מערכה שלישית הוקדשה לחג ט"ו בשבט בארץ ישראל. זה נתן הרבה לילדים אלה.

וסיפור קטן נוסף, שסיפר ויקטור פרנקל. זה סיפור פשוט על אישה צעירה שהייתי עד ראייה למותה במחנה הריכוז. אשה צעירה זו ידעה כי היא עומדת למות תוך ימים ספורים, אך כשדיברתי עימה, היתה רוחה טובה עליה, על אף ידיעתה זו והיא אמרה "מודה אני לגורל על שהפליא את מכותי, בחיי הקודמים פונקתי ולא נהגתי ברצינות בהישגים רוחניים, והיא הורתה באצבעה החוצה בעד חלון הצריף שלה ואמרה: עץ זה שכאן הוא ידידי היחיד בבדידותי. בעד החלון יכלה לראות רק ענף אחד של עץ ערמונים, ובענף היו שני ניצנים, ואז אמרה פעמים אני מדברת אל העץ הזה. בחרדה שאלתי אותה אם העץ ענה לה. כן, ענתה לי, הוא אמר לי: אני פה, אני פה אני החיים, חיי הנצח ....