על הגשמים

בתפילות החג נשנית פעמים רבות בקשתנו לירידת גשמים: בהיזכרנו בניסוך המים, בביטויים השונים בפיוטים הנאמרים בהושענא רבה בהושענות ובתפילת הגשם הנאמרות בסוכות.
בהיותנו בארץ אשר נאמר: "אשר למטר השמים תשתה מים", מבטאות התפילות כולן את רוח שיח ליבנו וחרדתנו לקראת השנה החדשה: "ותן טל ומטר לברכה". מדי יום אנו מזכירים בקריאת שמע את הקשר הישיר שבין מעשינו לירידת הגשמים או לעצירתם. עד כדי "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". שעת עצירת הגשמים הינה שעה המחייבת התבוננות אל המעשים ותיקונם, כפי שאנו קוראים בסדרי התעניות במשנה, אשר מדגישים רעיון של קשר בין מעשי הדור לברכת הארץ והגשמים.

והנה במקורותינו, אנו מוצאים ליד התפילות - הן חובתו של כל יהודי מישראל - וסדרי התעניות - המחייבות מעגלים הולכים וגדלים של הצבור, עד שכל הציבור שותף בתענית - סיפורים המציגים דרך אחרת להשגת ירידת הגשמים. הכוונה היא לסיפורים על צדיקים מורידי גשמים, אשר בחריגתם מן הציבור הם פועלים באופן המנוגד למהלך הרגיל, שהוא "והנה אם שמוע תשמעו ... ונתתי מטר ארצכם, בעיתו יורה ומלקוש".

נעיין בשלושה סיפורים כאלה: על חוני המעגל, על אבא חלקיה נכדו, ועל ר' תנחומא - הסיפורים יובאו מעט בקיצור, בשל קוצר היריעה.

א. תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים" התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ... אמר לפני (ריבונו של עולם - הקדוש ברוך הוא), ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "ראינוך ולא נמות" (אמנם ראינו אותך עושה גדולות, אבל עדיין נמות בשל הבצורת) כמדומין אנו שאין הגשמים יורדין, אלא להתיר שבועתך". אמר: "לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות". ירדו בזעף ... אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין רצון גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו (הקב"ה) "לא כן שאלתי, אלא גשמי ברכה, ונדבה" ירדו כתיקונן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת עליהם שירדו, כן התפלל וילכו להם" ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראל ... אינם יכולים לא לרוב טובה ולא לרוב פורענות ... יהיה רצון מלפניך שיפסקו הגשמים, ויהיה רווח בעולם" מיד נשבה רוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ... שלח לו רבי שמעון בר שטח: "אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי, שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידי אליהו, לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך ?! אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן מתחטא על אביו ועושה לו רצונו ... "

תנו רבנן: מה שלחו לו בני לשכת הגזית (סנהדרין) לחוני המעגל: "ותגזור ומר ויקם לך" (איוב כ"ב כ"ה) "אתה גזרת מלמטה והקב"ה מקים מאמרך למעלה", "ועל דרכיך נגה אור" (שם) דור שהיה אפל הארתו בתפילתך, דור שהיה שפל הגבהת! דור שהיה שח בעוונו הושעתו בתפילתך ... (תענית כ"ג ע"א).

סיפור שני: אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל היה, וכשהיה העולם נצרך לגשמים היו חכמים משגרים אצלו, וביקש רחמים וירדו גשמים. פעם אחת נצרך העולם לגשמים, שלחו חכמים אליו שני תלמידי חכמים שיבקש רחמים שיבוא גשם. הלכו לביתו, ולא מצאוהו, הלכו בשדה ומצאוהו שהוא עודר, (וכאן באה שורת מעשים מוזרים שעשה אבא חלקיה, עד שהגיע עם חכמים לביתו ומעשים שעשה בביתו) ... אמר לאשתו "יודע שאני שחכמים באו בשביל גשמים, נעלה על הגג ונבקש רחמים, אולי יתרצה הקב"ה וירדו גשמים, ולא נחזיק טובה לעצמנו". עלו לגג, עמד הוא בזווית זו, ואשתו בזוית זו וביקשו רחמים. קדמו ועלו עננים מצד זווית של אשתו, כשירד (הגשם) אמר להם: "מדוע באו חכמים?" אמרו לו: "שלחו אותנו חכמים אל אדוני לבקש רחמים על הגשם", אמר להם: "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה". אמרו לו: "יודעים אנו שהגשמים בזכות אדוני ירדו, אלא יפרש לנו מה מעשים אלו שהם תמוהים לנו". (וכאן שואלים אותו על כל מעשיו שפגשוהו בשדה ועד שעמד בתפילה, מעשים שהיו תמוהים בעיניהם, והוא משיב להם, ומתשובותיו אנו למדים על מידת חסידותו המופלגת. שאלתם האחרונה היא, מפני מה הקדימו העננים מצד הזווית שבה עמדה אשתו את הענן שלו, אמר: משום שהאשה מצווה בבית, ונותנת פת לעני וקרובה הנאתו, ואני נותן מעות לעני ואין הנאה קרובה. ועוד אמר: אי נמי הני בריוני דהוו בשיבבותן אנא בעי רחמי דלימתו והיא (אשתי) בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא (בתשובה). הכל במסכת תענית דף כ"ג ע"א וע"ב).

סיפור שלישי: בימיו של ר' תנחומא היו ישראל צריכים לתענית (כלומר לא היו גשמים) באו אליו, אמרו לו. רבי, גזור תענית! גזר תענית יום אחד, יום שני, יום שלישי - לא ירדו גשמים. אמר להם. בני. התמלאו רחמים אלו על אלו, והקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליכם. כשהם מחלקים צדקה לעניים, ראו אדם אחד שנותן מעות לגרושתו ... באו אליו ואמרו לו: רבי מה אנו יושבים כאן והעבירה שם ?! אמר להם: מה ראיתם? אמרו לו: ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו. שלח אחריהם, והביאום אל תוך הציבור. אמר לו: מה היא לך זו? אמר לו: גרושתי היא. אמר לו: מפני מה נתת לה מעות? אמר לו: רבי, ראיתי אותה בצרות, ונתמלאתי רחמים עליה. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר: רבון כל העולמים מה אם זה שאין עליו כל מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא רחמים עליה, ואתה שכתוב בך חנום ורחום ה' - ואנו בניך בני ידידיך, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם. (בראשית רבה פרשה ל"ג).

סיפורים אלה נדונו כבר בעבר בידי מלומדים וחוקרים, מהפסוקים בתורה וכן מהמשניות במסכת תענית אנו למדים על תהליך שצריך הציבור וכל אדם בתוכו לעבור כאשר יש עצירת גשמים. התהליך הוא של מודעות, של התעוררות לתשובה, של היחיד והציבור. סיפורי הצדיקים מורידי הגשמים נראים כסותרים דרך חינוכית זאת. על אף שמדובר בדור של אפל ושפל ושח רוח בעוונו. קיים פתרון שאינו חזרה בתשובה, פתרון שאינו קורא להתעוררות של הצבור. זהו פתרון הסומך על קיומם של צדיקים, וכל שעל הדור לעשות הוא לבקשם להתפלל בעבורו. צדיקים אלה מתחטאים לפני קונם כבן לפני אביו, והקדוש ברוך הוא עושה את רצונם. כמו חוני המעגל, כמו אבא חלקיה, אשר כל שנדרש הוא לשלוח אליו שליחים של חכמים על מנת שהוא יתפלל.

בסיפורו של חוני המעגל, הצדיק גוזר, והקדוש ברוך הוא מקיים. הקדוש ברוך הוא נענה כביכול בעל כרחו. חוני עג עוגה ומפריד בינו לבין שאר בני אדם, חוני תובע רחמים, בין אם שולחיו רואיים לכך ובין אם אינם ראויים. הצידוק בתביעתו, הוא "שאני בן בית לפניך". וזכותו זאת נותנת לו את העוז לתבוע את הפעלתם של הרחמים. הוא עומד בעמדת תביעה מול הקדוש ברוך הוא, עד כדי כך שתלמידיו מפרשים את הגשם היורד כמילוי התחייבות שכפה חוני על הקדב"ה. אין קשר בין הגשמים ובין מעשיו של הציבור, חוני מנהל דו-שיח עם הקב"ה עד להשגת המטרה ...

ואמנם בדבריו של שמעון בן שטח אנו מוצאים ביקורת חריפה על דרך זו, עד כדי חשש שיש בה משום חילול השם. יש בדבריו של שמעון בן שטח הסתייגות מהשימוש בדרך זו, של נס ושבועה המופנית כלפי הקדב"ה. אבל גם שמעון בן שטח מסייג מיד את ביקורתו ואומר: "אבל מה אעשה ..." הוא משלים עם כך שקיימת דרך נוספת של התחברות עם הקדב"ה, דרך מועילה שאינו תלוייה בדור ובמעשיו, בדברי שמעון בן שטח, יש הודאה במעמדו של חוני המעגל בפני קונו.

מהדברים הנשלחים אל חוני מלשכת הגזית, אנו רואים הערכה בלתי מסוייגת כלפיו: יש בכוחו של הצדיק לשנות את מעמדו של הדור כולו, לפני הקדב"ה גם ללא מעשה של הדור.

בסיפור של אבא חלקיה לא מדובר במערכת יחסים בין אדם לקדוש ברוך הוא, שצידוקה הוא מעמדו כבן מפונק הזוכה לכל מה שליבו חפץ בו. להבדיל מזקנו חוני, אין אבא חלקיה בא בתביעות אל הקב"ה אלא עומד בתפילה עם אשתו, והתביעה היחידה שהוא משמיע מופנית כלפיהם עצמם, "אל תחזיק טובה לנפשנו". אבא חלקיה אינו זוכה לדברים שנשלחים מלשכת הגזית, שהם ההכרה העמוקה ביחידותו של הצדיק, אלא מנסה להסביר את כל ההתרחשויות כאילו שנעשתה בלעדיו, או שלכל היותר, נעשתה בגלל הצדקה של אשתו, וזאת בניגוד לאמירתו של חוני המעגל שאמר: "בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך". אך גם לחלקיה אין דבר עם הצבור, כל דבריו הם עם שלוחי הצבור. דבריו הם תשובות לשאלותיהם ואינם הנחיה חינוכית לדור כדי שיהיה ראוי לירידת גשמים. החכמים השלוחים וגם אנחנו, לומדי הסיפור, יודעים שרק בזכותו ירדו גשמים.

הסיפור על רבי תנחומא מציג עקרון אחר לחלוטין. דמותו של רבי תנחומא מתוארת, בניגוד לדמותם של חוני ואבא חלקיה, כמנהיג שמפגין כמעט אדישות לצורכי הדור. הוא אינו יוזם את התענית, אלא גוזר עליה רק לאחר שנתבקש על ידי הצבור, כלומר בזמן שכבר עצירת הגשם הייתה ממושכת מאוד, גם אז הוא אינו עומד בתפילה ואינו מנצל את מעמדו לפני הקב"ה או את זכויותיו כדי להשיג את המטרה. דבריו אינם גם דברי כיבושין שיש בהם כדי לטלטל את הצבור, ולשנות את התנהגותו, אלא רק בקשה אחת: "התמלאו רחמים אלו על אלו, והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים". כאשר באים אליו בני העיר שלטענתם מצאו את האשם בבצורת, תגובתו נראית שוב כהיגגרות אחרי לחצו של הצבור - עוד בטרם בירור הוא מזמין את האיש אל מעין משפט צבורי, התנהגותם של הדור אינה כפי שביקש רבי תנחומא. הם אמנם מחלקים צדקה מקופת הצדקה, אבל אינם מתמלאים רחמים, במקום זה הם מחפשים את האשם בבצורת, ומגלים אותו בדמות אדם הנותן מעות לגרושתו, ואשר נחשד בעיניהם בעבירה של גילוי עריות. האיש בתשובתו: "התמלאתי עליה רחמים" הוא היחיד שממלא מילה במילה את תביעתו של רבי תנחומא, תביעה אשר איש מן הצבור לא הפנים אותה מלבדו.

דווקא על ידי היגררותו - לכאורה אחרי הצבור ולא על ידי היבדלות מהם, הצליח רבי תנחומא לגרום לצבור כולו להבין את טעותו - כל זמן שיתעסקו בחלוקת צדקה ובבדיקת מעשיהם של אחרים ולא יתמלאו הם עצמם רחמים אלו על אלו - יישאר העולם כולו שרוי בבצורת, ולא תהיה לו תקנה. רק לאחר שהעניין הובן בציבור, מפנה רבי תנחומא את פניו כלפי מעלה בתפילה אל הקב"ה שימלא אף הוא רחמים, וכאן "מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם" כפי שנאמר.

ראינו פה שלושה סיפורים המבליטים ערכים שונים.
א. קיומם של רחמי ה' בעולם למרות מצבו של הדור, וזאת בזכותם של יחידים, המסוגלים לגרום להתרחשותו של נס.
ב. זכותו של צדיק וחסידות המופלגת בהפעלת רחמי ה' לפנים משורת הדין.
ג. תביעה מהציבור כולו להפנים את דרכי השם למערכת יחסים בתוך החברה כדי שירחם עליהם הקדוש ברוך הוא.

הערות
1. אבא חלקיהו: חסיד ואיש מופת בימי בית שני בן בנו של חוני המעגל: וחכמי הדור דרשו עליו: ופועל צדק - כגון אבא חלקיה (מכות כ"ד)

2. חוני המעגל: חכם וחסיד בימי מלכות בית חשמונאי (המאה 1 לספה"נ) אישיות כריזמטית שהעם ראו בו כעין נביא ומחולל פלאות.

גם יוסף בן מתתיהו מזכיר אותו כקדוש ובעל מופת ומספר על מותו בשעת מלחמת אחים, של בית חשמונאי. הוא נתפס בידי אנשי חיל הורקנוס ולא נענה לדרישתם לקלל את אריסטובולוס ואנשיו, מאחר שאלה ואלה הם בני עם ה' הם. ובגלל זה נהרג בידי שוביו (קדמוניות י"ד א-ב). לפי אותה אגדה היה חוני ידוע גם כגדול בתורה אולם למעשה לא נמצא בתלמוד דבר הלכה ממנו או בשמו.

3. תנחומאי בר-אבא, אמורא ארץ ישראל בן הדור החמישי (מחצית השניה של המאה ה-4) ומבעלי אגדה המפורסמים ביותר מדרש תנחומא מיוחס לו. בפעולתו הציבורית הצטיין בהגנה על היהודים ועל היהדות בפני הגויים. בהזדמנות אחת הציע לו המלך לאחד את עם ישראל עם הגויים, ועל כך השיבו תנחומא: איננו יכולים להיות כמותכם, כי אנו נימולים, על כך עליכם ליהמול כדי להתאחד. בשל תשובה זו הושלך תנחומא לגוב אריות, אך הוא ניצל בנס (לא אכלוהו) סנהדרין ל"ט ע"א.
בסנהדרין, ר' תנחום שאי אפשר שיהיה לנו עורלה. רש"י אמר, צדיק שהאריות לא היו רעבים

זה אותו חוני המעגל שישן שבעים שנה, מספרים כי פעם ראה חוני שאדם שותל עץ חרוב. שאל אותו האם תחיה עוד 70 שנה, כידוע החרוב נותן פירות לאחר שבעים שנה. אמר לו האיש, כמו שאבי שתל עבורי, כמו כן אני שותל עבור הדורות הבאים. מיד נמנם חוני וישן שבעים שנה. כאשר הוא קם משנתו לאחר 70 השנה, ראה איש אחד מלקט חרובים. הוא שאל אותו, האם אתה שתלת? ענה לו, לאו. שתל זקני. קם חוני והלך לביתו. שאל האם קיים בנו, אמרו לו קיים הנכד שלו. הוא הציג לפניו כחוני המעגל, לא האמין לו. הלך לבית המדרש (לישיבה) ושמע כי החכמים אומרים, נהירין לנו דברי חוני המעגל, כי כל קושיא ששאלו היו מתרץ. אמר אני זה חוני, לא האמינו לו, ולא נתנו לו כבוד כפי שמגיע לו. חלשה דעתו (חלה) וביקש רחמים שימות, ואכן מת. אמר רבא היינו דאמרי אנשי: או חברותא או מיתותא ... אם חברים לא נוהגים בו כבוד כבתחילה, מוטב לו שימות ...