1. "החולציצית" - חולצה המשמשת גם כציצית, בכל הצבעים עם שרוול ארוך וגם שרוול קצר.
2. שביתת עובדי תברואה בגלל הנפת דגלי ישראל - העדה החרדית בירושלים טוענת כי שביתת עובדי התברואה בבני ברק, והצחנה הנובעת ממנה, הם עונש על הנפת דגלי ישראל ביום העצמאות בחוצות בני-ברק.
"חולציצית" זהו השם של "טלית קטן" מודרני שהיא גם חולצה וגם טלית קטן, שיצא לשוק לאחרונה, בהידור רב ... ובהידור הלכה ... ובאישור
רבנים (לא נאמר מי הם - נ.ז.) "ידועי שם" ...
כפי שמבטיחים החולציצית מתאים במיוחד
לבתי ספר, לקייטנות,
לישיבות תיכוניות והסדר (נראה שלא
לישיבות חרדיות) ... במיוחד מתאים לחיילים, לשוטרים, ישנם מכל הסוגים ומכל הצבעים, מבחר גדול של צבעים, לבן, זית, חאקי, תכלת ועוד ועוד.
החולציצית נוחה לאימונים של
צה"ל ובמיוחד היא טובה בימי הקיץ הלוהטים כאשר היא משמשת גם כחולצה וגם כטלית קטן. ישנה בשרוול ארוך, יש בשרוול קצר, הכל לפי הטעם של הקונה.
מחירו בישראל 35 ש"ח עם שרוול ארוך וציציות מהודרות כפול שמונה, בלי ציצית 30 ש"ח, מחיר השווה לכל נפש ...
שביתת עובדי תברואה בגלל הנפת דגלי ישראל
ונסיים בעוד "עונש" בעוון הנפת דגלי הלאום בבני ברק ביום העצמאות ה-47, כפי שמוסר בטאון
העדה החרדית בירושלים. השביתה הממושכת בעיריית בני ברק באה כעונש על שפרנסי העיריה שבשליטתה של
אגודת ישראל ודגל התורה הניפו ביום העצמאות , באה השביתה כדי לעורר ולפקוח את עיניהם של תושבי ק"ק (קהילה קדושה) בני ברק, שיש שכר ועונש מן השמים.
העדה החרדית יצאה במחאה נמרצת על "השערוריה" הנוראה שעוללו ראשי העיר בני ברק כאשר בחג העצמאות הציוני המתועב הם קישטו את כל רחובות בני-ברק באותו דגל ציוני משוקץ, "והעמידו צלם בהיכל ד' , והנה מיד עם "צאת החג" פרצו עובדי העיריה בשביתה וחדלו מלנקות את אשפת העיר, ותושבי בני ברק החלו לסבול מהררי האשפה שמצטברים ברחובות העיר, וגורמים לצחנה בלתי נסבלת".
לפי חוות דעתם של אנשי העדה החרדית, האשפה שהצטברה באה ככפרה על שערוריית הדגלים, כי תושבי העיר לא יצאו למחות ולא קמו לסלק את הדגלים הציונים שלפי דבריהם של אנשי העדה החרדית הם האשפה והצחנה הרוחנית בדמותם של הדגלים המשוקצים, הרי שהאויר הרע הנודף מהררי האשפה החומרית, יעורר בקרבם את הרגש היהודי הרוחני, שאינו סובל את "ריחם הרע" של הדגלים והם אולי יכירו בצורה שכזו, כי יש מנהיג לבירה, והעולם "אינו הפקר".
הערות: בכתבה מוזכר שהיא נכתבה אחרי יום העצמאות ה-47 של מדינת ישראל, מאחר שיום העצמאות ה-47 נחוג בה' באייר תשנ"ה - חודש מאי 1995, נקבע חודש זה כחודש כתיבת הכתבה.
הכתבה יועדה לעיתון "
דבר" למדור "מה בירושלים" אך לא פורסמה
- אלי זבולוני
Powered By