ארץ התפוצות המובטחת - יהדות ארצות הברית (חלק א')

תהיה זו טעות להתייחס אל יהדות ארצות הברית כחלק מהתפוצות - הסביר ההיסטוריון הבריטי הנודע פול ג'ונסון המתאר את החצובה התלת-רגלית, עליה נשענת יהדות העולם: התפוצות, ישראל ויהדות ארצות הברית.

בעיניים של לא יהודי, אוהד ישראל ומעריץ של ההיסטוריה היהודית מסביר ג'ונסון כי התרחבותה והתעצמותה של יהדות ארצות הברית במאה ה-20 היא התפתחות חשובה לא פחות מהקמת מדינת ישראל ומבחינה מסויימת חשובה עוד יותר.

הגשמת הציונות העניקה לגלות היהודית את מקום המקלט והבית הפתוח עם זכויות ריבוניות המאפשרות ליהודים ליטול את גורלם בידם: לעומת זאת, עוצמתה חסרת התקדים של יהדות ארצות הברית העניקה ליהודים תפקיד מרכזי, לגיטימי וקבוע בעיצוב דמותה ומדיניותה של המעצמה הגדולה עלי אדמות.

גם אם קביעתו של ג'ונסון צורמת לא מעט את האוזן של ההיסטוריזציה הציונית, הרי שיש לראות אותה כפרשנות לגיטימית לתהליך היסטורי שאין לו אח ורע בתולדות ישראל. במהלך העשור האחרון היו רבים שהתרפקו בהתפעלות ושביעות רצון עצמית על סיפור ההצלחה של יהדות ארצות הברית אשר הגיעה אל פסגות ההשפעה בכל תחומי החיים: במדיניות, כלכלה, תקשורת, תרבות ואמנות בחברה האמריקנית. בקרב היהודים נשמעו גם קולות שטענו כי בארצות הברית מתפתחת תרבות וזהות יהודית עצמאית המתחרה במדינת ישראל. מעין "בבל וירושלים" של המאה ה-20.

לקראת סוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 כבר הדהדו תחזיות אופטימיות אלה כקול ענות חלושה, הסקרים הדמוגרפיים גילו מחדש את מה שניסו רבים להדחיק ולהעלים מתחת לשטיח, כי תהליכי ההתבוללות ונשואי התערובת מתפשטים בבשר החי ומדלדלים את האוכלוסיה היהודית בארצות הברית.

במהלך 1992 הירבתה היהדות המאורגנת של ארצות הברית לדון בממצאי הסקר הדמוגרפי של 1990-91 אשר זעזע רבים כשחשף את מגמות ההבוללות והעמיד את נישואי התערובת על 52 אחוזים. מתרבים הסימנים שיהדות ארצות הברית, אשר עדיין ניצבת במקום הראשון של הריכוזים היהודיים בעולם מיצתה את סיפור ההצלחה ומן הפסגה שכבשה תבוא רק ירידה הדרגתית.

גלות של חסד

שיוויון הזכויות של יהודי ארצות הברית הוענק להם כחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם של חברת המהגרים בה השתלבו. היהודים הגיעו למקום שבו כולם זרים, כולם מהגרים והאמנציפציה היתה דבר מובן מאליו שלא הצדיק מאבק פוליטי. הדברים השתקפו היטב במסר של הנשיא הראשון ג'ורג וושינגטון במכתבו אל הקהילה היהודית בניו-פורט: "יהי רצון שאלה מזרע אברהם הגרים במדינה זו יוסיפו לזכות ולהנות איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו באין מחריד".

בתקופת וושינגטון ומלחמת העצמאות (1776) היו כבר 2500 יהודים בארצות הברית. ראשונים כפי הנראה הגיעו עוד במאה ה-16 האנוסים מפורטוגל, ספרד ומקסיקו.
יהודים מוצהרים הגיעו לראשונה כקבוצה לניו-אמסטרדם ב-1654, כש-23 פליטים יהודים ברחו מברזיל שחזרה ונכבשה ע"י הפורטוגזים. כשהוחלף שמה של העיר [ל] ניו-יורק בכיבוש הבריטי בשנת 1664כבר התפתחה שם קהילה יהודית שהפכה להיות הגדולה באמריקה הצפונית עוד קודם למלחמת העצמאות.

הקהילה המאורגנת בתקופת העצמאות התרכזה בחוף האטלנטי בניו-יורק, ניו-פורט, פילדלפיה, צ'רלסטון וסאוואנר (ג'ורג'יה).

חיים סלומון מגבוריה ההיסטוריים של ארצות הברית כתב מפילדלפיה ב-1783 כי אין הרבה "אידישקייט" במקום, אף על פי כן ידועים מספר מקרים של שומרי מצוות כמו הארט ג'ייקובס אשר ביקש את שלטונות העיר בפילדלפיה ב-1776 לשחררו מחובת השמירה הצבאית בלילות שבת, בתנאי שישלים את חובתו ביתר לילות השבוע. לעומת זאת, בעיר כמו בוסטון, נמנע מן היהודים מלהקים קהילה יהודית בגלל העדר סובלנות דתית אצל הרוב הפרוטסטנטי.

החל מ-1720 מתחלף הרוב הספרדי-פורטוגזי של היהודים ברוב האשכנזים ממרכז ומזרח אירופה. היהודי הטיפוסי של אמריקה באמצע המאה ה-18 היה ממוצא גרמני, חנווני קשה יום, שומר מצוות אשר לצד היוזמה הכלכלית הביא למקום מושבו החדש את מסגרת הקהילה הדתית.

באמצע המאה ה-19 היהודי הטיפוסי היה עדיין ממוצא גרמני אך בלט יותר כרוכל וסוחר בדרכים. הרב יצחק מאיר מאלבני, ניו-יורק, כותב בסביבות 1850 כי קהילתו מורכבת ברובה מגברים העוזבים את ביתם ביום ראשון בבוקר וחוזרים רק לשבת. בקהילות ובבתי כנסת שקמו היו חזנים, שוחטים ושמשים, אך עד 1840 לא כיהן רב באף קהילה בצפון אמריקה.

ההגירה שלא פסקה הזינה כל הזמן את הקהילה היהודית מ-6000 ב-1826 ל- 15 אלף בשנת 1840. לאחר גל ההגירה הספרדי (עד סוף המאה ה-18) באו הגרמנים (עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-19), ואחר כך הרוסים. בתחילת המאה היו 1.1 מיליון יהודים בארצות הברית. לאחר מלחמת העולם הראשונה התווספו יהודי פולניה ומזרח אירופה. בשנות ה-30 פליטי הנאצים ולאחר השואה הגיעו רבבות משארית הפליטה (מ-4.5 מיליון ב-1940 ל- 5.1 מיליון ב-1951).

לאחר מלחמת העולם הראשונה קלטה ארצות הברית 2/3 מכלל ההגירה היהודית, ורק לאחר הנהגת מכסות ההגירה (1942) ירד השיעור ל-17 אחוזים בעוד העליה לארץ ישראל הלכה והתגברה. החל משנת 1918 הפכה יהדות ארצות הברית להיות הקהילה היהודית הגדולה בעולם ולאחר השואה התרכזו בה כמחצית מכלל העם היהודי וסימנו את העתקת מרכז הכובד של התפוצות מאירופה היורדת בהשפעתה לעבר ארצות הברית, הכובשת את מקומה כמעצמה מספר אחת.

ב-20 השנים האחרונות היגרו לארצות הברית 300 אלף יהודים מתוכם 150 אלף ישראלים, 100 אלף מברית המועצות, 30 אלף מאיראן ועוד אלפים מאמריקה הלטינית ודרום אפריקה. מאזן ההגירה שמר על גידולה של הקהילה שהתאפיינה בריבוי טבעי שלילי והתבוללות מואצת. אך כדאי לציין שהשתלבותם של קבוצות המהגרים מישראל ומברית המועצות בקהילות היהודיות נתקלת בקשיים ומחסומים שונים של פער תרבותי ומנטלי. מ-1980 (5.9 מיליון) החלה נסיגה, ובשנת 1992 האומדן היה 5.535 מיליון יהודים. המגמה הדמוגרפית היא ברורה ובעוד שנים ספורות תהיה בישראל הקהילה היהודית הגדולה ביותר.

לחלק הבא ובו על קשיי ההגירה והשתלבות היהודים בחברה האמריקאית. ועל ההתבוללות ונישואי התערובת שהולכים ומכרסמים ביהדות ארצות הברית.