יש עוד מוח והוא מסתתר במעיים

במשך שנים היינו אומרים לאנשים שסבלו מכיבי קיבה, בעיות בליעה, וכאבי בטן כרוניים, שאלו בעיות דמיוניות - מודה הפרופ' מייקל גרשון, פרופסור לאנטומיה, ולביולוגיה מן המרכז הרפואי של קולומביה, בניו-יורק. הסברנו להם שיש להם בעיות רגשיות ושלחנו אותם לטיפול פסיכיאטרי. ובכן האם הייתה זו טעות? רק למחצה, עונה הפרופ'. הרופאים צדקו כאשר ייחסו את ההפרעות למוח, אבל הם האשימו את המוח לא נכון ...

היכן נמצא המוח? מה בכלל השאלה? הרי הכל יודעים כי המוח נמצא בגולגולת, מוגן היטב מאחורי עצמות חזקות. ובכן לא בדיוק, המוח הנמצא בראש הוא אחד מבין השניים, שהעניק הבורא לבני אדם. יש עוד מוח, והוא מסתתר דווקא במעיים ...

המוח שבמעיים ידוע יותר בשם המדעי שלו: "מערכת העצבים האנטרית" (מעיים ביוונית), והוא למעשה רשת עצבים עניפה, המשתרגת בכל שכבות הקרמה, המהווה יחד את מערכת העיכול - הוושט, הקיבה, המעיים והמעי הגס. אולם, מדגישים החוקרים, זו יותר מאשר סתם מערכת עצבים, כיוון שהעצבים יוצרים ביניהם מערכת מסובכת של תקשורת. הפועלת כישות אחת, אפשר בהחלט להתייחס אליהם כאל מוח. מערכת זו מסוגלת, כמו המוח היושב בראש, לפעול, לזכור וללמוד, וגם ליצור מה שנקרא "תחושת בטן" ...

למוח שבמעיים יש השפעה עצומה על תחושותינו, אולם המדענים לא שמו לב לכך במשך שנים רבות. כל אחד יודע כי התרגשות יתרה, עושה "פרפרים" בבטן, ופחד מפני חוויה קשה עלול לגרום לכאבים של ממש באותו איזור. הרופאים ידעו מזמן כי תרופות הפועלות על המוח - כדוגמת תרופות נגד דיכאון - עלולות לגרום לכאבי בטן. אבל איש לא קשר בין העובדות המוכרות היטב לבין משמעותן. המוח שבמעיים גילה שוב ושוב את פעילותו, למרות שאיש מבין החוקרים לא השכיל לעמוד על טיבו.

"במשך שנים היינו אומרים לאנשים שסבלו מכיבי קיבה, בעיות בליעה וכאבי בטן כרוניים, שאלו בעיות דמיוניות" מודה ד"ר מייקל גרשון, פרופסור לאנטומיה ולביולוגיה של התא מן המרכז הרפואי של קולומביה בניו-יורק. "הסברנו להם שיש להם בעיות רגשיות ושלחנו אותם לטיפול פסיכיאטרי" ובכן האם היתה זו טעות? רק למחצה, עונה הפרופסור. הרפואים צדקו כאשר ייחסו את ההפרעות למוח, אבל הם האשימו את המוח הלא נכון".

עד לתקופה האחרונה סברו המדענים, כי המוח שבראש שולט ישירות במערכת המעיים. המעי נחשב לצינור פשוט, הפועל על פי רפלקסים (תגובה על גירוי), לפי הנחיות שמעביר לו המוח. אבל אז הופיע מאן דהוא, שהציע לספור את סיבי העצבים המסתתרים במערכת המעיים. החוקרים נדהמו לגלות, שבאיזור זה מצויים מאה מיליון גידים וצינוריות נוירונים, הרבה יותר מאשר בחוט השדרה. כך נולד תחום מחקר חדש בעולם הרפואה, הגסטרו-אנטרולוגיה (תורת הקיבה). הפרופ' גרשון הוא אחד מן המומחים והחלוצים של התחום החדש, החוקר את היחס בין מערכת העצבים המרכזית לבין מערכת העצבים הפרטית, היושבת באזור המעיים - המערכת האנטרית.

היום החוקרים יכולים להצביע על מקבילות רבות בין המערכת האנטרית לבין המערכת הכללית של הגוף. כמעט כל חומר המפקח על פעילות המוח - מופיע גם במעיים. סרוטונין ודופמין, חומרי שיכוך כאבים ואפילו תוצרים כימיים המשמשים לשיכוך חרדה, כולם קיימים במעיים, ממש כמו שהם מתפקדים במוח. לפיכך, אומר פרופ' גרשון "בדיוק כמו שהמוח יכול להציק למעיים, המעיים יכולים להציק חזרה למוח".

בזמן השינה, המוח אינו מגיב על קלט מן העולם החיצוני. אותה תופעה ניכרת במעיים אומר ד"ר דוייד ויינגייט מאוניברסיטת לונדון. במשך הלילה, המוח של המעיים, גורם להם התכווצויות איטיות. גם במוח שבראש וגם במעיים ניכרים מחזורים של תנועות איטיות בנות 90 דקות ולאחריהן פורצות תנועות מהירות של השרירים.

הקשר ההדדי בין שני המוחות, מוסיף ומסביר ד"ר ויינגייט, הוא הסיבה לכך, שמי שסובל מהפרעות בקיבה, מתקשה להרדם בלילה. במשך שנים רבות הייתה עובדה זו ידועה לכל - אבל הרופאים לא שמו לב אליה, עד לזמן האחרון. עכשיו הם גם יודעים מדוע זה קורה.

התחושות השונות העוברות על האדם משתקפות בפעילות העצבים שבמעיים, הפחד, למשל גורם לגירוי יתר על הסרוטונין ומשום כך התרגשות עזה יכולה לגרום לשלשול.

למעשה כל התפעמות רגשית חזקה עשויה לגרום תחושה של "מחנק". שוב, הסיבה, היא גירוי יתר על העצבים בוושט, שאינו מאפשר לו עוד לבלוע. ועוד עובדה, ידועה היטב, שזכתה עכשיו לביאור במסגרת התיאוריה החדשה: לחץ נפשי גורם לצרבת. זו התוצאה של ההשפעה ההדדית של שני המוחות.

לקשר בין המוח למעיים יש השלכות נוספות, רצויות יותר. למשל: תרופות שהיו מיועדות למוח יכולות להשפיע על המעיים, ולהיפך. פרוזאק, תרופת ההרגעה החדישה, יכולה לשמש נגד עצירות, טוען ד"ר מייקל גרשון. הוא עצמו מכיר מתוך נסיון מקרים בהם סייעה הפרוזאק בתחום זה.

והעיקר מרגישים החוקרים, תחום המחקר החדש מצוי רק בתחילת הדרך, העובדות שהתבררו ישפיעו על השימוש בתרופות כבר בזמן הקרוב, אולם התגליות האמיתיות, הם משוכנעים עדיין ממתינות להם בהמשך.

במקומות היהודיים המוח והמעיים תופסים מקום נרחב וחשוב. כסמל ההתרגשות מוזכרים המעיים בתנ"ך. בשמואל ב' פרק כ' פסוק יוד נאמר: ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב ויכהו בה אל החומש וישפוך מעיו ארצה, ולא שנה לו וימת. גם ירמיהו פרק ד' פסוק י"ט: מעי מעי אוחילה (מלאים חרדה ורעדה). בעיקר הייתה מחלת המעיים נפוצה בין הכהנים שהיו הולכים יחפים על רצפה קרה וזה גרם להם למחלת המעיים. במסכת שקלים בפרק החמישי מובא מספר הממונים שהיו בבית המקדש על כל מיני תפקידים שמילאו, ואחד מהם היה בשם בן אחייה, שהיה ממונה על חולי מעיים ושם בגמרא מפורש יותר, ונאמר שם: "ע"י שהכוהנים שהיו מהלכין יחפים על הרצפה, והיו אוכלים בשר ושותין מים היו באים לידי מחלת המעיים, כי אסור היה לשתות יין בבית המקדש, והכהנים היו שותים מים. נאמר שם כי היה יודע ומומחה איזה יין טוב למעיים ואיזה יין הוא סם המוות למעיים, והוא היה נותן להם את המרשם של היין ...

ובמסכת עירובין דף נ"ד עמוד א' נאמר בין היתר: "חש במעיו יעסוק בתורה" כלומר שיש לו התרגשות במעיים ההשפעה הנפשית של לימוד התורה עוזרת להתרגשות זו. מאוד מאוד הקפיד בזמן התלמוד למנוע את מחלת המעיים שהייתה קשה מאוד, ובמסכת גיטין דף ע ע"א נאמר: תני רבי חייא, הרוצה שלא יבוא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף (לטובל בחומץ כלומר פת בחומץ) ופת ביין, ועוד נאמר שם: סעודתך שהנאתך ממנה, משוך ידך הימנה (כלומר שלא תמלא את כריסך) ואל תשהה עצמך בזמן שאתה צריך לנקביך. ועוד נאמר שם: אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש, ושתה שליש והנח שליש ולכשתכעוס תעמוד על מילואיך.

במסכת מכות ט"ז עמוד ב': לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או לחסך את רגליו יעמוד מיד. [ובמסכת שבת, נאמר] רבי יוסי אומר: איזהו עשיר - בית כסא סמוך לשולחנו.

הרמב"ם שהיה גם רופא במקצועו, כיהן כרופא מלך מצרים, מרחיב את הדיבור על שמירת גוף בריא ואומר: הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים. והוא מונה מספר גדול של מנהגים לפני האכילה ולאחריה, וגומר את הפרק של בריאות הגוף בדברים אלה: כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו אין תלמיד חכם ראשי לדור בתוכה. ואלו הן: ביניהם רופא ...