במחיצתו ...

בכפר הרוסי דולהי על יד העיר בוברויסק, עירם של ברל כצנלסון והמשורר דוד שמעוני (שמעונוביץ), נולד לפני 86 שנים בשנת 1896 לסוחר היערות האמיד וחסיד ליובאוויץ', ר' אייזיק וכעייתו חיה-שרה הייסנוביץ, בן בשם אבא. להורים אלה היו 7 ילדים, בת תחילה סימן יפה לבנים וששה בנים. אבא היה ה-3 מתוך חצי תריסר הבנים ונולד לפני אחיו מאיר שהיה גדול ממנו בשנה בערך.

אחיו מאיר שאליו היה קשור מאוד, שנולד לפני הזמן, התנדב לצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה ונפל באחד הקרבות בראשונים בא' דחול המועד פסח בשנת 1919, הובא לקבר ישראל בעיר מינסק, שם נערכה לו הלוויה צבאית, ולקול מטחי יריות הכבוד ע"י חבריו בפלוגה, אמר האב השכול ר' אייזיק את תפילת "הקדיש". כפי שסיפר ר' אבא אחימאיר באחד מפרקי הזכרונות שלו.

אחיו מאיר היה כאמור אהוב מאוד על אבא, נצח את שמו ובמקום אבא הייסנוביץ, לקח את שם אחיו מאיר וקרא לעצמו בשם אבא אחימאיר. בקיצור אב"א.

הפגישה הראשונה

את אב"א פגשתי בפעם הראשונה פנים אל פנים בקבלת הפנים שערכו לו בקזינו שעמד על שפת ימה של תל-אביב, לרגל שחרורו מהכלא הבריטי בשנת 1935. שמו של אב"א הלך לפניו עוד בהיותי בגולה (פולין - לטביה) אך מסיבות [של] ריחוק גיאוגרפי לא ניתנה לי ההזדמנות לתהות על קנקנו דבר שניתן לי כעבור 7 שנים.

בשנת 1942 עברה משפחת אחימאיר לגור בירושלים. ר' אבא היה חבר מערכת "המשקיף" והרוח החיה בו, ובאותם הימים נרקמו בינינו יחסים ידידותיים. עברי כחובש ספסל בית המקרש סייע לי בהרבה, ברקימת הקשרים עם ר' אב"א שלעתים קרובות היה שופך את מר ליבו ומסיר המועקה שהצטברה בנפשו ...

לאב"א לא הייתה היומרה ואף לא הציג את עצמו כבקי באותות הזעירות, וגם לא היה מאלה שעליהם נאמר: אסתירה בלגינא קיש קיש קריא (בבא מציעא פ"ה ע"ב), לעומת זאת ידיעותיו והשכלתו הכללית הרחבה היו עמוקות ומקיפות. גם לא חשב את עצמו כירא שמים ולא התיימר לדבר בשם הקב"ה ולהחזיקו בפיו ... חרף זה ידע להוקיר ולכבד ירא שמים ותלמיד חכם אמיתי , אהב את הצניעות הסתפק במועט ולא רדף אחר הבל מותרות העולם. לא חגג ימי הולדת ראוותניות ואף השמחות "ההכרחיות", כמו חתונת יעקב בנו נערכה במעמד מספר מצומצם של מוזמנים קרובים.

סיפר לי ידידי ורעי נפתלי גולדשמיד, איש ירושלים וחבר אצ"ל ותיק את הסיפור הבא:
התעניינותו [שלו ושל] ורעייתו סוניה תבל"א ודאגתם לזולת בימים קשים בזמן המצור על ירושלים הייתה שגורה בפי הבריות. בימי המצור ואח"כ בשנות הצנע, אחותו חברת קיבוץ הייתה מדי פעם שולחת למשפחת אחימאיר מצרכי מזון ופירות. את החלק הארי היו מוסרים לר' אריה לוין ז"ל "אבי האסירים" שהיה נערץ מאוד בעיניו עוד מהימים ש- "בילה" בבתי הכלא הבריטיים בגין "פשעיו" השתייכות ל- "ברית הבריונים", הפגנות נגד המפקד ומשפט רצח ארלוזורוב.

משפט ארלוזורוב

אחימאיר איווה מאוד כי עוד בחייו ייערך בירור יסודי במשפט ארלוזורוב, וכפי שהתבטא, רצה בראש וראשונה שגם בתוך מפלגתו יזכה ל- "רהביליטציה", דבר שלא זכה [לו] מסיבות שונות. במפלגתו המפלגה הרביזיוניסטית ולאחר מכן במפלגת חרות התייחסו וראו במשפט ארלוזורוב כמטרד ומחסום המפריע להגיע לשלטון.

זכורני הביטויים, לפעמים מעליבים בנידון שיצאו מפיהם של ראשי התנועה דאז, וכן מאמריו של אב"א בפרשה זו, עברו לא פעם צנזורה פנימית של המפלגה והעורך יחד.

רצונו של אב"א היה שהעם ידע את האמת לאמיתה על פרשה זו, ודבר זה לא עלה בידו. עד עצם היום הזה, עוד קיימים בישוב ובמדינה אנשים וחוגים שלא השלימו עם פסק הדין הבריטי. הם נמצאים משני עברי המתרס - מצד אחד ועדת החקירה ומאידך גיסא התגובה לוועדת חקירה זו.

אחימאיר בחייו קיווה כי ידידו הסופר ש. י. עגנון יקדיש ספר לפרשה זו, חרף עמדתו של עגנון שלא יצא בגלוי להגנתו של אחימאיר בעת המשפט, כפי שעשה הסופר ר' בנימין ז"ל ^{[ * ]} למרות השקפתו "הברית שלום"-ית.

זכורני את האכזבה שנחל אב"א מתשובתו של עגנון לשאלה האם הוא עומד לכתוב על משפט רצח ארלוזורוב? התשובה היתה: אני כותב על מאורע מסויים שאנוכי מעוניין בו רק כעבור ארבעים שנה ... ודי לחכימא ברמיזא ...

אמרו עלי הכל, אך איש לא העיז לאמר שאני טיפש ושוטה

ר' אב"א קיים קשרים ויחסים ידידותיים הדוקים עם הסופר ר' בנימין, כאמור, לפעמים נתלוויתי לאבא בביקוריו אצל ר' בנימין. השיחות היו כרגיל על נושאים ספרותיים ועניני דיומא. אחימאיר שמר אמונים לר' בנימין על שעמד לצידו בימיו הקשים של חייו ולא היה כפוי טובה לו.

הזכרנו כי גם בתוך תנועתו ומפלגתו של אב"א ראו את משפט רצח ארלוזורוב כמטרד. אחימאיר לא נבחר בשום מוסד מפלגתי מרכזי, ואף לא מקומי. שמו היה בבחינת "לא יזכר ולא יפקד" ברשימת המועמדים של "חרות" לכנסת.

בנידון זה שמעתי מפיו של אב"א [את] הסיפור הבא:

לאב"א הזמן קצר והמלאכה מרובה - נקם

לאחימאיר היו השקפות ודעות פוליטיות משלו שלפיהן היה חולק על ראשי התנועה ודרש "בדק בית" בתוך התנועה גופא. דרישתו התבטאה בפרסום מאמרים בנידון שהיו לעתים תדירות מופיעים עם הערת המערכת; על דעת הכותב ...

אחימאיר התנגד להבאת האוניה אלטלנה וטען כי רכישת והבאת נשק [הוא] תפקידה של הממשלה ולא של מפלגה, מפלגה צריכה לעסוק בארגון ולדאוג להתפתחותה והתרחבותה ...

בזמן המחתרת כאב לאחימאיר על הפילוג שחל באצ"ל שחלק ממנו הקים את הלח"י. אבא רצה מאוד בקרבתם של אנשי לח"י שרבים מהם ובמיוחד הפעילים באו משורות "ברית הבריונים".

והנה באחד הימים קיבל אחימאיר תשורה בצורת שעון יד שעל המכסה שלו חרוטות המלים הבאות: "לאב"א הזמן קצר והמלאכה מרובה - נקם". אחימאיר סבר לפי תומו כי השעון נשלח לו מטעם לח"י והוא מאוד שמח על התשורה, אף לאחר שהתברר כי השולח היה לא אחר מאשר ' פרץ ארציאלי ז"ל, איש ירושלים, יהודי יקר אביו של סופר "הארץ" בנגב מרדכי ארציאלי שהיה ממוקיריו ומידידיו האמיתיים של אב"א, גילוי זה לא העיב על השמחה שהייתה במעונו של אב"א עם קבלת התשורה ...

עיתון "החרות" הירושלמי

במצור על ירושלים במלחמת הקוממיות, שנת תש"ח שהדרכים מתל-אביב לירושלים וכן להיפך היו סגורים ומסוגרים, אין יוצא ואין בא, בגין זה נבצר מעיתון "המשקיף" להגיע לירושלים. במטה הארגון הצבאי הלאומי בירושלים הוחלט "להוציא עיתון יומי בשם "החרות". עורכיו היו מר שמואל כץ ח"כ בכנסת הראשונה מטעם "חרות" ויהושע אופיר (לגל). זמן קצר כיהן כעורך אביעזר גולדשטיין (גולן). ב "החרות" הירושלמי השתתפו מטובי הסופרים והעיתונאים הרביזיוניסטיים. בראש וראשונה אב"א אחימאיר, ד"ר יהושע ייבין, ועוד ועוד. אב"א היה [אחד] המשתתפים הקבועים שהטביע את חותמו על תוכנו של העתון.

מאמריו הפולמוסיים עם "השמאל" כלומר מפא"י דאז זכו להדים רבים. הביטויים שמאל של אב"א לא היו חביבים ביותר על העורך שמואל כץ, והיה מוחק אותם. מחיקות אלו חרו מאוד לאחימאיר וגרמו לו צער רב.

אחימאיר היה מאוד מעריץ את פרופ' זאב לקויר ^{[ ** ]} המכהן באוניברסיטת שיקגו וג'ונס הופקינס. בשעתו היה נמנה על צוות עובדי "משמר" כיום "על המשמר" בטאון "השומר הצעיר" בבירה, שמנתה את עמוס אילן, שבתאי טבת, גבריאל שטרן, נקדימון ספקטור (רוגל). אחימאיר חרף השקפותיו האידיאולוגיות של לקויר שהיו שמאלניות, אהב אותו בגלל שהיה בעל מחשבות מעמיקות. אחימאיר היה בז לגרפומניה ומזלזל בגרפומנים. גם לא אהב את "הסלסולים" בכתיבה.

אב"א ולקויר יבל"א היו נפגשים לעתים והשיחה על רגל אחת הייתה דיה בכדי [לתהותפ] על קנקנו של כל אחד ... אב"א חשד את לקויר בסטייה טרוצקיסטית ...

מודה ועוזב ירוחם ...

היה איש אמת ואם קרה שטעה או נכשל היה מיד מודה על טעותו, כמו שאמר: מודה ועוזב ירוחם ... זכורני, ד"ר נחום גולדמן גם לפני שכיהן כנשיא ההסתדרות הציונית היה כנצינים בעיני הרביזיוניסטית ותמיד היה על "הכוונת שלהם". היה מותקף ומושמץ לפעמים גם על לא עוול בכפו. כמובן גם אחימאיר לא חסך מגולדמן את שבט אפו.

באחת הרשימות תקף אחימאיר את נחום גולדמן, והפעם לאו דווקא על הקו המדיני שלו אלא על עניינים אישיים כמי שמבזבז כספי הציבור על נסיעותיו וטיסותיו המרובות ואיכסון בבתי מלון ממדרגה ראשונה בעלי יוקרה.

יאמר לשבחו של אב"א כשהעמידו אותו על טעותו והעירו לו כי נחום גולדמן הוא איש אמיד ואינו מקבל משכורת מקופת ההסתדרות הציונית והכל עושה שלא על מנת לקבל פרס, ואת כל ההוצאות הוא מכסה מכיסו הפרטי. מיד התנצל אב"א בפני נחום גולדמן. באותו המדור בו הוא הוא התקיפו. כמדומני היה זה ב- "רקב ביעקב" ...

הפרסום שניתן בשעתו ע"י כלי התקשורת הכתובה והמשודרת - רדיו (טלוויזיה טרם היתה) על קביעת לימוד התנ"ך ע"י חוג בביתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון ז"ל,. העיתונות והרדיו הקדישו למאורע זה מקום וזמן חשוב. תגובתו של אב"א הייתה "חד וחלק", אנו מנסים לתיתה בצורה עדינה. אחימאיר הגיב במלים אלה: המפליג בהערצה לתנ"ך הרי לגביו זה כסות עיניים להפחית מערכו של התלמוד. הוא הרחיב את הדיבור ברעיון זה ואמר; לחיות לפי התנ"ך יותר קל מאשר לפי החומרות והסייגים של חכמי התלמוד שפרשו את התנ"ך ...

במלחמת השחרור התנדב אחימאיר למרות גילו ל "משמר האזרחי" בירושלים ושובץ בין השומרים על חלוקת המים והנפט לתושבים שהיו במצור שהתקיים תחת מטר כדורים ופגזים ירדניים.

את תפקידו מילא באומץ ובאהבה, אב"א וביתו לא ברחו מירושלים הנצורה לשפלה כפי שעשו אחרים רבים וטובים, נשאר בעיר הנצורה יחד עם אחיו ומילא את חובותיו האזרחיות כמו יתר תושבי העיר, בלי פרוטקציה ובלי בעיות.

ולבסוף הערה קטנה האומרת דרשני. התנועה הרביזיוניסטית ואח"כ היורשת שלה מפלגת חרות שעבורה הקריב אבא את כל היקר לו, הלך לבתי כלא, היה מוחרם ומנודה. לאחר פטירתו של אב"א לא נמצא אפילו אחד בתנועה שמצא לנכון לדאוג למשפחה השכולה. אם אינני טועה היה זה יריבו בחיים שהתעניין בגורלה, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שסידר את אלמנתו סוניה בעבודה במשרד התיירות שהיה כפוף למשרד ראש הממשלה. "פרט קטן" זה אומר הרבה.


כתבה זו לוותה במכתב המקדים שנשלח ליוסי אחימאיר בנו של אבא אחימאיר:
ליוסי שלום רב

הרי שלך לפניך, רשימה על אב"א ז"ל, ועשה בה כאוות נפשך, אבל רחמים ובחסד ...

את הכותרת של הרשימה ניתן לשנות, כמו כן הפתיחה.

שלך נח

ד"ש לאמא נ"י ולמשפחה

ירושלים ל"ג בעומר תשמ"ב
11/5/82