"לחם משנה" ליום הכיפורים

מאגדות לימים הנוראים, של הרב ד"ר ש. ז. כהנא לשעבר מנכ"ל משרד הדתות ונשיא הוועדה להר ציון בירושלים.

בערב יום הכיפורים עלה ר' מנחם מזקורציס להר ציון, לאחר שהתפלל תפילת מנחה, התיישב לו בפינה, ליד מרתף השואה, לאכול את ה "סעודה המפסקת" שלו. ר' מנחם הוציא שתי פרוסות לחם אפורות ויבשות מתוך התיק, בצע אותן, בירך עליהן כמו על חלות שבת. "מנהג זה מהו ?" שאל אותו הממונה על ההר. סיפר לו ר' מנחם את המעשה ב "לחם המשנה" שאירע לו ביום הכיפורים במחנה המוות בטרבלינקה.

הוא ר' מנחם, היה שם אחד ממאות יהודים, כולם גרו בצריף אחד. יחד עבדו עבודת פרך, ויחד קיבלו מכות רצח ביום ובלילה. יחד רעבו ללחם עד צאת הנשמה, ויחד ביכו את יקיריהם שמתו במגפות. יום יום ראו את שיירות היהודים שנכנסו לתאי הגזים והפכו לעשן ואפר.

ראש המחנה היה האנס, תמיד הסתובב במחנה, שוט בידו, ושני כלבים טורפים בעקבותיו. האנס היה רומז לכלבים - והם היו מתנפלים על אדם וקורעים את בשרו מעליו חתיכות חתיכות. במחנה פחדו מהאנס ומכלביו פחד מוות, יותר מאשר תאי הגאזים.

ימים אחדים לפני יום הכיפורים עלה רעיון זדוני בדעתו של האנס. הוא החליט להרעיב אותנו, ולהכריח אותנו לצום. ביום חמישי יומיים לפני יום הכיפורים לא נתנו לנו שום מאכל. הרעב היה נורא. מזה חודשים רבים התקיימנו מצלחת מרק אחת ליום. רבים לא יכלו לעמוד בצום ומתו. גם ביום השישי לא קיבלנו שום מאכל.

בליל שבת, ליל יום הכיפורים, סידרנו מניין לתפילה בצריף צדדי. מסביב לצריף העמדנו שומרים. את התפילה ערכנו בחושך ובדומיה. הדמעות עמדו בגרון, עד למחנק.

בחצות הלילה העירה אותנו. חשבנו שאוספים אותנו, כדי לשלוח אותנו לתאי הגזים. אך התברר כי קוראים לנו לבוא ולקחת את מנת האוכל שלנו. האנס הרעיב אותנו כדי שנאכל ביום הכיפורים!

כולם הלכו וחטפו את מנת המזון. חטפו ואכלו. האנס וכלביו עמדו מן הצד, והביטו ב "מחזה". "צום שמח! צום שמח! צום שמח יהודים" - צעק האנס בפרעות. היינו כמניין אנשים, שהחלטנו לצום למרות הסכנה שבדבר. לקחנו את הלחם היבש, כדי לא להרגיז את השטן בדמות אדם, ושמנו אותו בצד. כשנודע הדבר לר' ארהל'ה אחד מחסידי קארלין, שגם בתוך המחנה חי כצדיק, בא אלינו וציווה עלינו לאכול. "הרב מבריסק אמר" - סיפר לנו ר' אהרל"ה - כי מי שמצווה על חולים לאכול ביום הכיפורים, אינו מקל בעניין הצום, אלא הוא מחמיר בעניים פיקוח נפש". שמענו את דבריו ולא ידענו מה לעשות. ראה ר' אהרל'ה, שדבריו אינם מספיקים לשכנע אותנו, קרא לנו לאכול יחד איתו. ערכנו יחד שולחן, לכבוד שבת ולכבוד יום הכיפורים. קידוש לא עשינו, אך האם עלינו לברך על "לחם משנה" כאשר אנו אוכלים ביום כיפורים שחל בשבת? לא זכרנו את הדין. ר' אהרל'ה החליט שיש לברך על הלחם. הוא אמר "שאו ידיכם קודש" הרים את הפרוסות למעלה, וברך עליהן כאילו היו שתי חלות לבנות.

מרחוק שמענו את צחוקו הפרוע של האנס, אבל באותו רגע לא פחדנו. פניו של ר' אהרל'ה האירו כאשר ברכנו ברכת המזון ואמרנו "רצה" ו- "יעלה ויבוא".

לאחר ברכת המזון השתנו פניו של ר' אהרל'ה. והוא פנה אלינו ואמר בבכי "ייתכן שאני לא הייתי צריך לאכול ... לי נתן הקדוש ברוך הוא גוף חסון. אלא שעשיתי זאת כדי שאתם לא תסכנו את נפשכם, אנא הבטיחו לי, להיות סניגורים בשמים" ...

ר' מנדל נאנח ואמר: "מכולם נשארתי רק אני בחיים. ולזכר אותו שולחן שערכנו ביום הכיפורים, נוהג אני לבצוע בערב יום הכיפורים שתי פרוסות לחם אפורות וישנות" ...




בראש הכתבה כתב נח זבולוני הערה לעורך המדור: נא להוסיף את הטורים הבאים לרשימתי על יום הכיפורים.
מאגדות לימים הנוראים, של הרב ד"ר ש. ז. כהנא לשעבר מנכ"ל משרד הדתות ונשיא הוועדה להר ציון בירושלים.