על הסופר איציק קיפניס במלאת 4 שנים לפטירתו

לפני 4 שנים (16.4.74) נפטר בקייב, ברית המועצות, הסופר היהודי איציק קיפניס, היה "מעריב" העיתון העברי היחיד שפרסם ידיעה על מותו (10.5.74) ^{[ 1 ]} , רשימה מפורטת על המנוח הופיעה גם בעתון זה (1.11.74) ^{[ 2 ]} .

הסופר יעקב יקיר עולה מברית המועצות, שהכיר את קיפניס מתאר אותו באותו המאמר כסופר מל"ו. במאמרו מספר יקיר כמה קוריוזים מעניינים על אומץ לבו של קיפניס שלא חת ולא פחד לאמר את האמת לאמיתה ודעתו על המשטר הסובייטי.

והנה אחדים מהם: קיפניס פירסם בשעתו ספר קינות על עיר הולדתו סלאוושנה בה ערכו אנשי פטליורה ^{[ 3 ]} פוגרום, החריבוה, ובאותן פרעות ניספו בני משפחתו ובתוכם אשתו והתינוק שלהם. בתוך הספר ישנו קטע מעניין שכזה:
על כך מעיר מר יקיר "כי בשל קטע זה, תיאור התפרצות רגעית של זעם כבוש, לא חדלו הרוצחים הגדולים והמרצחים העוזרים להם, הנוגשים הסובייטיים מכל הדרגים, מלהניף סכין עליו, על המספר על קיפניס".

יקיר ביקר בביתו של קיפניס, קרי ביקתה של דלת על דלת, גדושה ספרים ממסד ועד טפחות, ספרים, כתבי יד, מגילות, מזוזות, ספרי רומ"ל [ספרי רבנים ומלומדים - א.ז.] וספרים שהיו מגיעים אליו מכל קצוי תבל, לרבות מישראל. במיוחד אהב קיפניס את התנ"ך ומדי פעם כאשר היה מחזיר לאצטבאות הספרים את ספר הספרים היה נאנח על כי נגזר על התנ"ך שלו לעמוד בשכנותם של "קלסיקאנים הסטאליניים" ...

קפניס נאסר כיתר הסופרים היהודיים ברוסיה, בשנת 1950, שהה במחנות מספר שנים, עבד עבודת פרך, גידל זקן, נהפך לאדוק, זקנים וצעירים במחנה כיבדוהו בתואר "הרבין מקייב", כלומר הצדיק מקייב. קפניס אף העיז נגד ארן (אהרן) וורגליס עורך ה "סאוועטיש היימלאנד", כפי שהוא מכנה אותו "סאוועטיש טומאה לאנד" (ארץ הטומאה הסובייטית), ומעשה שהיה, קיפניס שלח לוורגליס פרקים מספרו על עיירתו סלאוושנה, כתב היד היה מונח במגירתו של וורגליס שנים לא מעטות ולא ראה אור ... כתגובה על כך שיגר קיפניס, כפי שמספר יעקב יקיר, איגרת ברכה קצרה בזה הלשון: "עורך נכבד, הואיל נא להחזיר לי כתב היד, שהרי עלול הוא עוד חלילה לטמא את המגירות האידיאולוגיות הכשרות שבמערכת, בכלל, אדם יקר אתה, חסרונך הוא רק שאתה חי יותר מדי" ...

קוריוז נוסף: שלושה שבועות לפני פטירתו שלח קיפניס מכתב אל יעקב יקיר, שעלה כבר ארצה, וזו לשונו: "יעקב יקירי, תודה לאל שלפחות אתה זכית" ובחוש ההומור השובבי שלו הוסיף קיפניס: "אם תעז שם על אדמת הקודש, לכתוב ולו אפילו שורה אחת רעה, אבקש מגולדה שתושיב אותך בחד גדיא הישראלי ושתצווה להאכיל אותך יום יום סיסמאות צ'יצ'יליסטיות" (כלומר סוציאליסטיות בלשונו).

באחרונה הוקמה מצבה על קברו של קיפניס הטמון בבית הקברות היהודי בקייב. איציק קיפניס כל חייב ערג ליהודים ולמדינת ישראל, דאג כי גם לאחר מותו יהיה קשור עם אלה שלחמו ונפלו למען מדינת ישראל ועם הפרטיזנים היהודיים לוחמי גטו וילנה ועם הסופרים שניספו בכלא הסובייטי, ועם אחרים שחרפו את נפשם למען הזולת. הוא ציווה שיחרטו על המצבה שלו את המלים הבאות: "איציק קיפניס, הסופר והאדם". ועל יד זה את דברי המשורר האידי דוד הופשטיין שניספה בכלא הרוסי "ושוב עולם מתמוטט ... הלוואי שהשבר הגדול הזה ייהפך לאור גדול. דוד הופשטיין." ומתחת מלים אלה רשום: "לזכר הקרובים: נחום וליבה קיפניס, יהושע טל, הרשלה שפירא, גדליהו שיינפלד, רבקה מדניקוב, פרץ מארקיש, ברוך קאפסאן, חנה סנש, יצחק ויטנברג, פנחס נסתר, ד"ר קורצ'אק עם הילדים (גולדשמיד). עם כל הקדושים והטהורים נ"ע".

ביתו בבה הממשיכה את מסורת אביה הדגול, פותחת בכל יום חמישי של השבוע את בית אבא ומעמידה להשאלה, לרשות כל דכפין את הספריה הענקית של אביה, בהעירה: "אל תשכחו להחזיר את הספר ביום חמישי הבא כי כבר הבטחתיו לקורא אחר ..." אביה היה נוהג לאמר לכל הבאים לקחת ספר לקריאה בזו הלשון: "קחו את הספר'ל הזה, תהנו ממנו, בואו ביום חמישי הבא ..."