ושוב מתכנסים בבית הכנסת ריב"ז

הרב אליהו בקשי-דורון, הרב הראשי הספרדי החדש, יהיה "הראשון לציון" ה-42 במספר, והרב הספרדי הראשי ה-53 שיוכתר בבית הכנסת רבי יוחנן בן-זכאי (ריב"ז) בעיר העתיקה בירושלים. עם הכתרתו, ישאו בתואר הנכסף שלושה רבנים ספרדיים, בעת ובעונה אחת. (השניים האחרים: הרב עובדיה יוסף, והרב מרדכי אליהו).

את התואר "הראשון לציון" מכתיר "ועד העדה הספרדית" בירושלים, שהוא ממשיכם של הכוללים הספרדים, אשר הכתירו בתואר את כל הרבנים הראשיים הספרדיים, בבית הכנסת ריב"ז, אף הוא רכוש ה "ועד".

בית הכנסת ריב"ז הוקם לפני יותר מ-600 שנה (התאריך המדוייק אינו ידוע) בידי גולי ספרד ועדות המזרח, על חורבות, שהאגדה מייחסת לישיבה הגדולה על שם התנא רבי יוחנן בן-זכאי, גדול התנאים מהדור הראשון (סוף ימי בית השני, והשנים הראשונות שלאחר החורבן).

כידוע, חלק רבי יוחנן בן-זכאי על דרך מאבקם ברומאים של "הבריונים", בראשות אבא-סקרא, שהיה בן אחותו של בן-זכאי. "תן לי יבנה וחכמיה" (גיטין נ"ו ע"ב) – ביקש בן-זכאי מאת הקיסר הרומי.

בשל חשיבותו ומעמדו המיוחדים, נבחר בית הכנסת ריב"ז למקום הכתרת "הראשון-לציון", הרב הראשי של כל הקהילות הספרדיות בעולם.
בעוד כחודש יוכתר, איפוא, במקום, ברוב פאר ובמעמד גדולי הרבנים בארץ, הרב בקשי-דורון בתואר.

הראשון בשורת נושאי התואר "הראשון לציון", היה הרב משה ברבי יונתן גלאנטי (1689-1620). הוא נולד בצפת, והיה ידוע בכינויו הרב המג"ל, ר"ת של שם ספרו "אלף המגן". מפורסמת התקנה שהתקין, לפיה לא ישתמשו חכמי ירושלים בתואר רב (כדי שלא תהיה שררה לאחר עד פני רעהו) אלא בתואר "הראשון לציון" בתואר הרם הוכתר הוא עצמו (בבית הכנסת ריב"ז) בשנת 1655, בהיותו בן 35.

"הראשון לציון" האחרון שהוכתר בבית הכנסת ריב"ז, ב-1939, היה הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880), שבא במקום הרב יעקב מאיר (1939-1856), לאחר שזה נבחר לרב הראשי של ארץ-ישראל, בשנת 1906. הרב מאיר כיהן בתפקידו רק שנה, התפטר מתפקידו בשל מחלוקת, ושב והוכתר בשנית ל "הראשון לציון" ולרב ראשי ספרדי לארץ-ישראל, עם יסוד הרבנות הראשית, בשנת 1921. לצידו נבחר כרב ראשי אשכנזי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

עם פטירתו של הרב עוזיאל (1939), נבחר ל "הראשון לציון" הרב יצחק ניסים, בטכס שממנו נעדרו נציגי ועד הספרדים, בשל מחלוקת סביב עזבון בליליוס.

פעם נוספת התעוררו בעיות סביב מעמד ההכתרה, ב-1972. אז נבחר כ "הראשון-לציון" הרב עובדיה יוסף. אלא שבשל יריבותו עם הרב האשכנזי הראשי שלמה גורן, נדחה מעמד ההכתרה המשותפת לרבנים הראשיים, ול "הראשון לציון". רק באיחור של שנתיים, וליתר דיוק, ב-26.8.74, הוכתר הרב עובדיה יוסף בתואר, ושוב בבית הכנסת ריב"ז.

מרשימה סטטיסטית שהכין היסטוריון היהדות הספרדית, מ. ד. גאון (אביהם של יהורם ובני), שהיה מראשי העדה הספרדית בירושלים – עולה כי 50 רבנים ראשיים ספרדיים, החל בשנת 1437, וכלה בשנת 1939 (הרב עוזיאל) הוכתרו בבית הכנסת ריב"ז, אך רק משנת תכ"ה (1655) ניתן בו התואר "הראשון לציון".

לפני 10 שנים (במרץ 83), כאשר נבחרו הרבנים הראשיים לישראל, אברהם שפירא ומרדכי אליהו, התעוררה בעיה לגבי הענקת תואר "הראשון לציון" לרב מרדכי אליהו, שהיה, כידוע, יד ימינו של הרב יצחק נסים. משנבחר, היו שהציעו לרב אליהו לקיים את ההכתרה בלא לשתף בה את ועד העדה הספרדית, ולא בבית הכנסת ריב"ז, כפי שנהג הרב נסים.

ואולם הרב אליהו דחה על הסף את העצה, והעדיף ללכת בעקבות קודמיו "הראשונים לציון". הוא קיבל את ברכת העדה הספרדית, והבטיח את השתתפות הוועד שלה בטכס ההכתרה.