הממיטים אסון על בני-ברק וירושלים [02/03/1993] - נח זבולוני - רנ"ז

פטירתה הפתאומית, ערב כניסתה לחופה, של בת האדמו"ר נחום ויספיש, ופטירתו של תלמיד ישיבה, ערב נשואיו, עוררו דאגה גדולה בשכונות החרדיות של ירושלים וב"ב. הנהגת הציבור החרדי מצאה ארבעה גורמים לגל האסונות. והיא מקדשת עליהם מלחמה

בשכונות החרדיות של ירושלים ובני-ברק, מרבים לאחרונה בתעניות ובצומות, בתחנונים ובתקיעות שופר. כל כך, כדי לבלבל את שטן המשחית, המטייל בשכונות כבתוך שלו, מפיל חללים וזורע מוות, ואין עוצר.

ואמנם, האסונות הכבדים שפקדו באחרונה את הציבור החרדי בירושלים ובבני-ברק – ביום ששי אחד נפטרה, ערב כניסתה לחופה, בתו של האדמו"ר מקולומיה, הרב ר' נחום ויספיש, ולמחרת, בשבת, נפטר בחור צעיר, תלמיד ישיבה, שעמד לבוא בברית הנשואין – עוררו את הרבנים החרדים לפשפש במעשיהם ולחפש אחר הסבר לאסונות, כפי שנאמר (ברכות, דף ה'): "אם אדם רואה שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו, שנאמר "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם".

החיפושים והבירורים העלו כמה מקורות לצרות ולאסונות. הראשון הוא ... מכשיר הטלוויזיה והוידיאו, אשר חדרו, ר"ל, גם לבתי חרדים רבים, ומשחיתים את נפש הנוער. השני הוא חסידי לובאביטש, אשר בפחזותם מתיימרים להביא את מלך המשיח, ואוטמים אוזניהם להפצרות כי יחדלו מדרכם המסוכנת והנלוזה.

מקור שלישי לאסונות – החפירות הארכיאולוגיות בגבעה הצרפתית בירושלים, שאף בהן רואים גורם לאסונות הכבדים, ומקור אחרון: ישיבתן של המפלגות "החרדיות-לאומיות" בכנסת ישראל. לכל אלה חלק באסונות.

פעולת בילוש מתמשכת, שיזמה הנהגת העדה החרדית בירושלים, העלתה כי בני ישיבות חרדיות אכן נוהגים להתכנס בחשאי בדירות מסתור בשכונה מרוחקת, שכונת תלפיות, ולצפות בוידיאו.

יותר מכך: ישנם שהעידו ונשבעו בפני הבד"צ, כי אפילו בתוככי המחנה החרדי עצמו, בשכונת זכרון-משה, הגובלת בשכונות גאולה ומאה-שערים, ישנו מקום מפגש מחתרתי, שבו מתאספים תלמידי ישיבות בשעות הלילה המאוחרות, וחוטאים בחטא הצפייה במכשירי התועבה, ר"ל.

וגם זה עדיין אינו השיא: גבאי צדקה, שביקרו בבתיהם של אברכים, בני-תורה, רמי"ם, ראשי-ישיבות ומגידי-שיעורים, על מנת לעמוד על צרכיהם, מצאו מכשירי טלוויזיה בבתיהם, ואף העידו על כך בשבועה בפני הבד"ץ.

לא עת לחשות

לפיכך פירסמו לאחרונה האדמו"ר מגור (הרב פנחס מנחם אלתר) והרב אליעזר מנחם מן שך, וכן פוסקי הדור: הרב שלמה זלמן אוירבאך, והרב שלום יוסף אלישיב – אזהרה חמורה מפני הכנסת המכשירים האיומים הנ"ל לבתים.

אשר למקור האסונות השני – משיחיות השקר של לובאביטש – יצאו הרב וראב"ד של העדה החרדית, הרב משה אריה פריינד, וסגן נשיא העדה החרדית, הרב משה שטרנבוך – בהתקפה חריפה ללא תקדים על חסידי לובאביטש. הרב פריינד אומר בין היתר:

"על דבר אשר נשאלתי בענין מה שקמו אנשים בני בליעל מחסידי לובטביטש, שהולכים ומכריזים על מנהיגם שהוא משיח ר"ל. מה אומר ומה אדבר, לא עת לחשות. במעשיהם אלו נתנו חיזוק לפושעים הכופרים בביאת המשיח, לאמר, הביטו וראו אדם שאינו בבריאות במצב קשה ל"ע (לא עלינו) השם יתברך ישלח לו רפואה שלמה, זה הוא דמותו של הגואל שעליו מצפים ומיחלים עם ישראל, ועל זה מסרו נפשם בכל הדורות, בכל שנות גלותם, ושמחים לעשות ליצות ולהכניס מינות וכפירה שאין בדברינו ממש, ושווא צפיתנו חס וחלילה, ולעקור האמונה בביאת המשיח ר"ל, ושמונו ללעג ולקלס בגויים, ונעשה בזה חילול השם גדול ונורא השם ירחם".

המסקנה המעשית, לפי הרב פריינד:

"מחוייבים להכריז בגלוי דמה שהם מדמין בעצמם שהוא משיח, שקר יסודם ואין מהם ממש, והיא אפיקורסות ר"ל, ועושים כמעשיהם של כל הכתות למיניהם, שקמו על עם ישראל בכל הדורות, והביאו בזה צרות על כלל ישראל השם ירחם, וזה נגד אמונתנו וקבלת אבותינו, מאמינים בני מאמינים המצפים לביאת המשיח האמיתי, שיהיה מורח ודאין, שנאמר והריחו ביראת השם וגו', ואז יקוים בנו הכתוב ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים".

גם הרב שטרנבוך נקט בלשון דומה:

"נדהמנו לשמוע על המלכת מלך המשיח ר"ל, בקול קריאת המונים בארץ ובגולה, "יחי אדונו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם", ובזה נתרופף אחד מעיקרי האמונה שמחזיק אותנו דור דור, שבאופן בלתי טבעי, ומניסים גלויים יתגלה מלך המשיח, ועכשיו אצל רבים כל הענין של משיח צדקנו עשה בעוונותינו הרבים, לשחוק.

"והנני להוסיף", אומר הרב שטרנבוך,

"ששבתאי צבי ימ"ש, כשפורסם בימי נעוריו כמלך המשיח ולא מיחו כראוי, נענשו היהודים בגזירות ת"ח ות"ט, וחלק ניכר מיהודי העולם נטבחו אז במיתות משונות ואכזריות ר"ל. ופירשו שהקדוש ברוך הוא, הוא בכעס, שאין לנו למהר ולהחיש משיח יותר ממנו, ועלינו לצפות לישועה, ולא להכריז על איזה "משיח" קודם. ועכשיו ח"ו אם אנו נשתוק ולא נמחה כראוי, עלולים להביא כל בית ישראל בסכנה".

אנשים קלי דעת

ולסיום:

"חובת השעה מדין תורתנו הקדושה על ראשי ורבני ישראל בכל מקום, לצאת בקול שאגת מחאה, שמזייפים עיקר האמונה במשיח צדקנו, ובזה נזכה לכלות חרון אף השם. ובחנם שמעתי שטוענים שזהו מעשה שטות והבל ולא כדאי למחות. הרמב"ם באגרותיו יצא למלחמה נגד מה שמכנה "המשתגעים", שזהו חובה מדינא, ובשתיקה עלולים להיות נתפסים במעשיהם, וכפי שנודע לי, בימים הקרובים יפורסם בכתב מחאה רבותינו שליט"א, ויש לפי השמועה גם חברים שתנועתם שמתנגדים למעשיהם".

וכדי לסיים ב "כי טוב", נביא מדברי אחד הבולטים שבדוברי ומעצבי דמותה של העדה החרדית, שהאשים את כל המפלגות "החרדיות-הלאומיות", כלשונו" השותפות בכנסת המינית, והאוחזות בקרני הממון של הממשלה. גם הן, מאשים האיש, בין גורמי האסונות הכבדים במחננו.

בעניין זה הזכיר את המשל שהמשיל בשעתו הרב רבי לייב חסמן ז"ל, מראשי בעלי המוסר, ומשגיח רוחני בישיבות הליטאיות: שריפה פרצה בבית כנסת, ואחזה גם בספר התורה. מיהרו יהודים במסירות נפש להצילו, ומולם נעמדו אנשים קלי דעת, ואמרו: מה נוכל לעשות, הרי בין כה וכה לא נוכל להציל את ספר התורה, שכבר נשרף כליל. ניגש אחד מהם, שלף סיגריה מכיסו, והדליקה באש ספר התורה.

והמשל: ספרי תורה בוערים באש יום יום, ועוקרים את האמונה מבני ישראל. ומה אנו עושים? ישנם בינינו שמסייעים לאש להתפשט, ותירוץ מוכן בפיהם לכל דבר, ואחרים הולכים ולוקחים מן האש, כדי להדליק את נר התמיד בבית הכנסת. המסקנה: "נביטה ונראה מה זה היה לנו, ומה גדולה חרפתנו".