זו ההתבהמות, לא הזימה

חוגי החרדים טוענים כי בעניין של "פפסי" היתה להם ראייה רחבה: מה שהפריע להם זו הנהירה הכללית בעקבות "תרבות הגויים" - ולא מודעת פרסום כזו או אחרת.


זהו הנוסח המעורפל מעט של ההודעה הראשונה שפירסמה "ועדת הכשרות של העדה החרדית", בעניין הסרת ההכשר מ "פפסי". כידוע די היה בו כדי לעורר סערה בציבור החילוני. וזאת היתה הוכחה שהודעת הבד"צ הצליחה לדרוך על יבלת של מי שכינו החרדים "פורקי העול, מחטיאי הרבים במדינה". תגובת המחאה החילונית דווקא חיזקה את העמדה החרדית, ש "חובתה של היהדות החרדית להמשיך בדרך זו עוד ועוד, עד שתזעזע ארץ הקודש כולה לשמע קול הזעקה הבוקע".

אנשי העדה החרדית טוענים, כי לא בגלל "תמונות התועבה" הוסר ההכשר; להיפך, הם אומרים, דווקא יש אמת בדברי אנשי "פפסי" כי אין בפרסומיהם משום "תועבה" של ממש. ובכל זאת, לא היה מנוס מהסרת ההכשר, כאמור לא בגלל זימה וזוהמה" – אלא בגלל חשש ל"עכומ"יות והתבהמות נוסח הגויים".

אופן פעולתה של חברת פפסי ושל אנשי הפרסום שלה, מנקודת ראות חרדית, "בלי כל ספק יש בהן משום מעשי סחי ומיאוס, אשר באשפתותיהם נוברים המקולקלים שבעמי תבל, לתוככי גבולות ארצנו הקדושה, ועם כך לא יכלה העדה החרדית להסכים בשום פנים ואופן. אין אדם דר עם נחשים כגון אלה בכפיפה אחת, וגם העדה החרדית חס לה כי תסכים שכתב ההכשר המהודר שלה יתנוסס ויתן חלילה את חסותו העקיפה למבצעים שפלים וירודים שכאלו, אשר צחנתם בוקעת ועולה עד למרחקים".

במסגרת אותו גילוי דעת, או הסבר, שהוציא הבד"צ, נאמר עוד כי "העדה החרדית לא נוצרה כל עיקר למען ספק לחבריה מוצרי אוכל כשרים". המטרה האמיתית היא, "שבירת עול הציונות ופריצת דרך לעצמאות היהדות החרדית, שהיא המטרה העיקרית. משום כך, ההסתמכות על מערכת הכשרות של העדה החרדית, אין בה רק משום חיפוש אחר הכשר מהודר, אלא גם חלק מהמלחמה הכללית בציונות ובכללות פגעי הדור".

דברים אלה משמשים קו מנחה לראשי מערכת הכשרות של העדה החרדית בירושלים, בבואם לשבת על מדוכת ההכשרים, מה לקרב ומה לרחק.

בעדה החרדית טוענים כי "לא יעלה על הדת" שהעדה תסגל לעצמה את קו המחשבה של הרבנות הראשית לישראל, "הציונית" כלשונם. הרבנות, לדברי העדה החרדית, מתמקדת אך ורק בתחום הכשרות המוגדר והצר, ואילו כל השאר אינו מעניינה.

מנקודת ראות חרדית, הרבנות הראשית לישראל "נרתמה כליל לעגלה הציונית בלב ובנפש חפצה", לדברי גורמים חרדים בירושלים. "משום כך ההכשר של העדה החרדית, חייב הוא שיהיה נקי מכל סיג ופגם כלשהו. גם בתחום הכשרות המצומצם כשלעצמו אסור שיהיה בו דופי כלשהו, וגם צילו של כיעור והדומה לו – כדרכי הפרסום של חברה פלונית או אלמונית – יש בו כדי לגרום להסרת ההכשר. מושכל ראשון זה, אשר הוא בגדר אלף בית פשוט בשטח זה, חייב להיות נהיר וברור לכל דורש הכשר ומעוניין להצטייד בו".

סקנדל הסנדל

אחרי פרשת פפסי, צצה כזכור פרשת "נעלי נאות מרדכי". לקראת הקיץ, לקידום מכירת הסנדל החדש של קיבוץ "נאות מרדכי", פורסם פוסטר הקורא לציבור: "אל תלך על פחות". הכיתוב המלווה עם תמונה של הדוגמנית מירב צרפתי, שרגליה חשופות ומסונדלות, גרם סערה קטנה; אחדים טענו כי הוא אמנותי, ואחרים – שהוא פוגע ופורץ את חומת הצניעות.

עם האחרונים נמנתה המחלקה הממונה על חזות העיר תל-אביב, שתבעה מחברת "פוסטר מדיה" להסיר את הפרסום. יש לציין כי הנהלת המפעל היתה ערה לבעיה זו, ונתנה הוראה מפורשת למשרד הפרסום ויינברג-קרסו-תמיר, לא לשים את הפוסטר בירושלים ובבני ברק, כדי לא לעורר בעיות.

משרד הפרסום ביקש עזרה מבג"צ נגד הצנזורה הכפויה של עיריית תל-אביב, ובסוף הושגה פשרה לפיה כוסה טפח נכבד מגוף הדוגמנית. חגי אלכסנדר, מחברת "נעלי נאות מרדכי" אומר שלדעתו, אחרי מה שקרה עם פפסי, אזרחי המדינה היו צריכים לקום ולצעוד עם שלטים גדולים בחוצות הערים בסגנון: "אנחנו שותים פפסי וזה לא נגד קוקה קולה, אלא נגד הכפייה הדתית".

לדברי אלכסנדר, הסיבה לפסילת המודעה בעיריית תל אביב היא המועד הקרב והולך של הבחירות המוניציפאליות.