שביתת נשק חלקית בחזית לובאוויץ' - בני ברק

שביתת-נשק חלקית בחזית לובאביץ' - בני-ברק הושגה באחרונה בתיווכו של האדמו"ר מגור, הרב בונים אלתר.

מתיחות רבה שוררת בין הרבי מלובאביץ', הרב מנחם מנדיל שניאורזון היושב בברוקלין, לבין הרב אליעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז' בבני-ברק ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת-ישראל בארץ. לאחרונה, עם העלאת הבעיה "מיהו יהודי", החריפה המתיחות ואף הגיעה לכלל גידופים והשמצות אישיות.

הרב שך התנגד לקיום העצרת למען תיקון חוק השבות, שיזמו האדמו"ר מגור והרבי מלובאביץ', ועל רקע זה החריפה המתיחות בין שני המחנות החסידי והליטאי ("מתנגדים"), מה שעלול לגרום לקרע בתוך אגודת-ישראל. ימים ספורים לפני העצרת, שהתקיימה ביום הראשון כ"ד טבת (9.1.83) הודלף מחוגי אגודת-ישראל, שצידדו בקיום העצרת, כי הרב שך עומד להשתתף בכינוס. מקורבי הרב שך ראו בפרסום זה הדלפה מכוונת ולמחרת היום התפרסמה בבטאון האגודה, במקום בולט בעמוד הראשון, הידיעה הבאה:
מתווכים שונים ניסו להשפיע על הרב שיסיר את הווטו שהטיל על קיום העצרת, אבל ללא הצלחה. האדמו"ר מגור בכבודו ובעצמו, שמכהן כנשיא מועצת גדולי התורה יחד עם הרב שך, ניסה בשיחות טלפוניות להשפיע על הרב שך ולשכנעו שיבוא לכנס.

באותו יום, לאחר השיחה הגורלית, הגיש לאדמו"ר מגור אחד מחסידיו הקרובים צרור מאמרים שפורסמו ב "כפר חב"ד", הבטאון של חסידי לובאביץ' בארץ, ובהם התקפות והשמצות אישיות על הרב שך. בגליון האחרון מכנים את ראש ישיבת פוניבז; בכינויים שקשה להעלותם על הנייר. כשהחל המקורב לקרוא לאדמו"ר מגור את קטעי המאמרים של "כפר חבד", נזדעזע האדמו"ר וביקש ממנו לחדול מייד מהקריאה.

"מדארף קריעה רייסם", אמר הרב. "אנו חייבים לקרוע קריעה על דברי-בלע אלה נגד זקן גאוני הדור".

מייד פנה הרב לראשי חב"ד בארץ והעמיד אותם על חומרת הדבר. כן דרש מהם כי בכינוס שיקיימו ביום ראשון לא יחזרו, ולו ברמז, על עמדתם כלפי הרב שך והפלג הבלתי-חסידי ("מתנגדים"). ועוד הזהיר אותם, כי אם להבא יותקף הרב שך בבטאון חב"ד, הוא - הרבי מגור - יצא נגדם בגלוי. ראשי חב"ד התחייבו שלהבא לא יתקפו את הרב שך אישית, אבל יש להניח שמעתה ואילך יכוונו כל חיצי חב"ד אל האישים הפוליטיים באגודת ישראל.

בחוגי אגודת-ישראל רואים בהתחייבות שנתנו ראשי חב"ד בארץ, בתיווכו של האדמו"ר מגור, מעין שביתת-נשק חלקית בחזית לובביץ' - בני-ברק. יצויין כי האדמו"ר מלובביץ' והרב שך אינם תמימי-דעים גם בענינים מדיניים, כמו החזרת שטחים תמורת שלום וההתנחלות בגדה המערבית. האדמו"ר מצדד בהתנחלויות וחסידיו מקיימים את "עמנואל" בגדה, ואילו הרב שך התנגד להתנחלות הזו.

אגב, הרב שך מציג את עצמו כציוני - זאת מתברר מראיון עימו שפורסם ב "פורוורטס", העיתון היהודי המופיע בניו-יורק (בינתיים נהפך לשבועון). את הראיון ערך סופר העתון שמעון בייקר, כשהיה בארץ לפני כשנה והתקבל בביתו של הרב שך בבני-ברק.

בשיחה שנמשכה יותר משעה שאל בין היתר בייקר את הרב אם הוא מתכונן לבקר באמריקה. התשובה הייתה חד-משמעית: "איך בין א ציוניסט, איך לעב נאר אין ישראל" (אני ציוני; אני חי רק בישראל).

יצויין שגם נשיא מועצת גדולי התורה הקודם, הרב זלמן סורוצקין ז"ל (1890-1966), ביטא בספרו הקלאסי "מאזנים לתורה", שהוא פירוש על התורה שיצא בחמש מהדורות וגדולים בתורה רואים בו אחד מעשרת הספרים הטובים ביותר שהופיעו בתקופת המדינה, דעה שונה מדעתו של האדמו"ר מלובאביץ'. האדמו"ר [מלובביץ'] אמר, כזכור, "גויים מכים גויים ואין ליהודים להתערב", כשנודע דבר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. כשבאו הרועים וגירשו את בנות יתרו, נאמר: "ויקם משה ויושיען. וישק את צאנם". שואל הרב סורוצקין ז"ל "משה הציל איש עברי מיד מכהו המצרי, והעברי מסר אותו למלכות. הוא רצה לעשות שלום בין עברים נצים וראו מה עלתה לו בשביל זה. ועתה, במצבו הנורא, האם מחוייב הוא להסתבך בעסק שלישי של גויים מכים גויים ואולי על-ידי זה יתגלה מי הוא ומפני מה הוא בורח וישיבו אותו מצרימה". ומשיב הרב: "אבל אהבת הדין והצדק גברה בלב משה ויקם, למרות הסכנה, להגן ויושיען".

ובאותו מקום שמות ד', אמר משה: "אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים", שואל שוב הרב סורוצקין ז"ל "משמע שהיו לו אחים במדינות אחרות ומי המה? והלא גם במצרים היה לו רק אח אחד? (אהרן - נ.ז.) אלא שאיש אלוקים אוהב לא רק את בני ישראל אך גם את כל הנברא בצלם כאחים. והיו לו אחים רבים בכל מקום. הלא תראה, הוא סיכן את עצמו והתערב בתגרת גויים עם גויים (בנות יתרו עם הרועים - נ.ז.) להציל עשוקים, כמו תגרת גויים עם יהודים, יהודים עם יהודים".

מכל מה שנאמר משתמש כי לאנשי רוח מהדור הקודם היה הלוך-מחשבה אחר מאשר בדורנו. לו היה הרב סורוצקין חי בימינו ומשמיע את מה שפירסם בספרו, אולי היו מכנים אותו "איש שלום עכשיו".