הראשון לציון הארבעים ואחד

הרבי מרדכי אליהו, שנבחר לרב ראשי ספרדי, יהיה "הראשון לציון" הארבעים ואחד במספר והרב הראשי הספרדי החמישים ושנים שיוכתר בבית-הכנסת רבי יוחנן בן-זכאי (ריב"ז) בעיר העתיקה בירושלים.

בית הכנסת ריב"ז הוקם לפני יותר מ-600 שנה (התאריך המדויק לא ידוע) על-ידי גולי ספרד ועדות המזרח, על גבי חורבות שלפי האגדה מיוחסות לישיבה הגדולה על שם התנא רבי יוחנן בן-זכאי, גדול התנאים מהדור הראשון (סוף ימי הבית השני והשנים הראשונות אחרי החורבן). ידועה עמדתו לגבי הבריונים, שראשם, אבא סיקרא, היה בן אחותו של רבי יוחנן בן-זכאי, בן-זכאי חלק על שיטת המאבק שלהם ברומאים, וביקש מהקיסר הרומי: "תן לי יבנה וחכמיה" (גיטין, ני' עב').

בגלל חשיבותו של בית-הכנסת על-שם יוחנן בן-זכאי נקבע המקום להכתרת ה "ראשון-לציון" והרבנים הראשיים הספרדיים (חכם באשי), המנהיגים הרוחניים ליהדות הספרדית. תואר זה, "ראשון-לציון" ניתן למורם בעם כדי להבליט את עליונותו על יתר הרבנים. שלא כרב ראשי אשכנזי, שהוא רבה הראשי של ישראל,אלא הוא רב ראשי של כל הקהילות הספרדיות בעולם.

ביום שני ב' בתמוז (13.6) יוכתר במקום ברוב פאר והדר, בהשתתפות רבנים ואישים מהארץ ומהתפוצות, הרב מרדכי אליהו ויקבל את התואר הנכסף "ראשון-לציון". כאמור, הוא יהיה ה "ראשון-לציון" ה-41. "הראשון-לציון" הראשון, הרב משה בר' יונתן גלאנטי (ש"פ 1620 - תמ"ט 1689), נולד בצפת והיה ידוע בכינויו הרב המג"ל, על-שם ספרו "אלף המגן". מפורסמת התקנה שהתקין בירושלים, יחד עם שאר חכמים ספרדים, שלא ישתמשו חכמי ירושלים בתואר רב (כדי שלא תהיה שררה לאחד על חברו). לכהונת "ראשון-לציון" נבחר הרב משה בר' יהונתן גלאנטי בשנת תכ"ה (1655) בהיותו בן 35, והוא הוכתר בבית-הכנסת ריב"ז בירושלים.

ה "ראשון-לציון" האחרון שהוכתר בבית כנסת זה בשנת תרצ"ט (1939) היה הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל (1880-1953), במקום הרב יעקב מאיר ז"ל (1880-1939), שנבחר לרב ראשי ול "ראשון-לציון" בשנת תרס"ו, כיהן שנה אחת והתפטר מתפקידו, בגלל מחלוקת, אך נבחר שנית ל "ראשון-לציון" ולרב ראשי ספרדי לארץ ישראל בשנת תר"פ (1921). אחרי פטירתו של הרב עוזיאל (1939) נבחר ל "ראשון-לציון" הרב יצחק נסים ז"ל, שהכתרתו בשנת 1955 היתה במקצת פגומה. את ה "ראשון-לציון" מכתיר ועד העדה הספרדית, שהוא ההמשך של הכוללים הספרדים שהכתירו את כל הרבנים הראשיים בבית-הכנסת רבי יוחנן בן-זכאי בעיר העתיקה, שהיה רכושו של ועד העדה.

בהכתרת הרב נסים ז"ל לא השתתף ועד העדה הספרדית, בגין המחלוקת ששררה בין ה "ועד" לבין הרב נסים בענייני רכוש הקדשות בליליוס ואחרים, של-פי התקנות, מי שממלא את התפקיד "ראשון-לציון" עומד בראש המוסדות והרכוש של ההקדשות. שנית, בית-הכנסת ריב"ז בעיר העתיקה היה בשנה זו תחת שלטון הירדנים.
עם בחירת הרב עובדיה יוסף יבל"א לרב ראשי ספרדי בשנת 1972 - השלום לא שרר בין שני הרבנים הראשיים; האשכנזי היה אז הרב גורן - נדחתה ההכתרה המשותפת לרבנים ראשיים ול "ראשון-לציון". רק כשנתיים אחר-כך, ביום שלישי, ג' ניסן תשל"ד (26.8.74), הוכתר הרב עובדיה בבית-הכנסת ריב"ז לרב ראשי ובכך החזיר ועד העדה הספרדית עטרה לישנה.

הרב מרדכי אליהו יהיה "הראשון לציון" ה-40 שיוענק לו התואר בבית-כנסת זה. לפי רשימה סטטיסטית שערך ההיסטוריון של היהדות הספרדית מ. ד. גאון ז"ל, אביו של הזמר יהורם גאון, שהיה מראשי העדה הספרדית בירושלים, יוצא כי 50 רבנים ראשיים ספרדיים, החל בשנת קצ"ז (1437), ברב אליהו מפירארה וכלה ברב עוזיאל (1939), הוכתרו בבית-הכנסת ריב"ז ורק משנת תכ"ה (1655) ניתן בו התואר "ראשון-לציון".

לשבחו של הרב הראשי מרדכי אליהו ייאמר, כי מייד לאחר בחירתו וקבלת ברכת ועד העדה הספרדית הבטיח כי ישתף מלוא הפעולה עם העדה הספרדית ודחה על הסף פניית גורמים מסויימים, שהציעו לו לקיים את ההכתרה בלי לשתף את העדה הספרדית וכמובן, מחוץ לבית-הכנסת ריב"ז, שהוא רכושה הבלעדי של העדה. הרב אמר כי הולך בעקבות קודמיו, ה "ראשונים-לציון", ונחושה דעתו כי ההכתרה תיערך על-ידי ועד העדה הספרדית ובבית-הכנסת רבי יוחנן בן-זכאי.