הקורה של הירש

יצחק פרץ הוא האשם האמיתי בשמד, טוענת "מועצת השבעה" של נטורי קרתא

שתי קבוצות במיגזר החרדי "נטורי קרתא" וקנאי הקמת בית המקדש עכשיו - כבר הגיבו על דברי השר פרץ ^{[ * ]} .

נטורי קרתא קיימו ישיבה מיוחדת של המוסד העליון שלהם, המכוּנה "מועצת השבעה", לדון על "פטפוטי הצַר פרץ", והאשימו אותו ואת חבריו ב "שמד" של מיליוני ילדים בארץ.

נטורי קרתא מאשימים את חבריו של פרץ, ה "דתיים" ו "החרדים" היושבים בממשלה, שהם נותנים תעודת הכשר ל "מדינת השטן", מדמים אותה למדינה יהודית ובזה מביאים ל "שמד" מיליוני אנשים הסבורים בתמימותם שכל מה שעושה הממשלה הוא לתועלת העם. הנטורים קוראים לפרץ ולחבריו בממשלה, האגודאים ואנשי דגל-התורה, "להתבדל מן העדה הרעה הזו ורק אז תהא לו הזכות להטיף מוסר לקיבוצים, ולא כאשר הוא בעצמו שרוי בתוך בית המינות".

בתדרוך לעיתונאים זרים עמד "שר החוץ" של נטורי קרתא, הרב הירש, על הצביעות של פרץ והרבנים מטעם, שמכשירים את "השרץ (המימסד החילוני) בק"ן טעמים". פרץ, אמר הרב הירש, המכהן כשר במדינה המורדת בתורת משה ומכניס את האתיופים למדינה שרוב תושביה הם אוכלי טריפות ונבלות ומחללי שבתות וחגים, אותו יש להאשים בשמד. הרב הירש טען עוד, כי מורי ההוראה של אגודת-ישראל פסקו בשעתו כי אין להרשות לאתיופים לדרוך על אדמת הקודש טרם התגיירו, והוא מצטט את נשיא מועצת גדולי התורה של אגו"י בארה"ב, המנוח הרב משה פיינשטיין, שפסק שאין להביא את האתיופים לארץ ישראל אלא אם יעברו את תהליך הגירות כדי שלא להרבות התבוללות בארץ הקודש. ואילו השר פרץ, הממונה על קליטת העולים, אינו דורש מהאתיופים גם בהיותם בארץ ישראל להתגייר ועל-ידי כך הוא מרבה התבוללות בישראל.

תגובה שונה באה מפי הרב משה גצל, המשתייך לקנאי "הקמת בית המקדש עכשיו". "אי אפשר להתעלם מן העובדה שאולי אינה נעימה לחיכו של השר פרץ", אמר גצל, "כי כל המוסדות התורניים הוקמו בארץ בזכות החלוצים החילונים, שלא הלכו בעצת המרגלים ועלו בהמוניהם לארץ ישראל ולא חיכו לאישור הרבנים והאדמו"רים ששללו את העלייה וניספו יחד עם החסידים שלהם בכבשני הגזים של הגרמנים".

הרב גצל תמה גם על שבדור זה, היתום מגדולי התורה והחסידות, נמצא מי שיכול להטיף מוסר לזולת, כי כאשר יאמר לו "טול קיסם מבין שיניך - יאמר לו טול קורה מבין עיניך" והרמז ברור כשמש ...

הרב גצל ניצל את פרשת פרץ כדי לצאת בחריפות נגד הבד"צים ה "כופרים" במצוות הקמת בית המקדש והקרבת קרבנות, ומתנכלים להיהודים המקיימים בתום לב את מצוות הגדולים הקדמונים כגון: רבי עקיב איגר, החתם סופר, ובנו ר' שמעון סופר, החפץ חיים, ואחרים שכתבו כי יש להשתדל לקבל רשות להקריב קרבנות במקום המקדש בזמן הזה אף שאין בית המקדש קיים, שלפי הפוסקים "מקריבין אע"פ שאין בית מקדש".

גצל אף מביא דוגמאות להתנכלות זו. בין השאר הוא מספר על הרב יצחק מינזבורג מכפר חב"ד, שהיה רגיל לעלות להר הבית עם תלמידיו אבל נאלץ להפסיק בגלל האיומים של הבריונים, ועל הרב טנדל שלא קיבל מכתב המלצה מרבני "מזרחי" משום שנהג לעלות להר הבית. הרב גצל טוען כי השיטה הקומוניסטית וה "יבסצקית" ברוסיה הסובייטית, שנעצר מי שלמד תורה וקיים מצוות, נשארה קיימת בבד"צים וזה במסווה של ימות המשיח. כי הם מאוד נרגזים כאשר מזכירים להם כי "אפשר למשיח בלי משיח", כפי שכתב "אור החיים" בפרשת בלק.