הטוב שבמינים

ערב סוכות עומדים בתור אצל הרב שך בבני-ברק בחורי ישיבה ובנות צנועות, כמובן בנפרד, לזכות במצוות הקמת הסוכה וקישוטה, כדי לזכות בחתן או בכלה ראויים

הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני נתן ארבעה טעמים למצוות הישיבה בסוכה ואלה הם:

טעם שמקורו בטבע - עם תום השנה החקלאית, לאחר אסיף היבול, אין האיכר צריך עוד להיות שרוי תחת כיפת השמים והוא חוזר לביתו לנוח; טעם היסטורי לאומי - להזכירנו את נדודי אבותינו במדבר ואת שבתם באוהלים ובמגורים ארעיים; טעם היסטורי כלל-אנושי - שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני ובימי תפארתו את שפלותו וכו', "לפי שאין לך דבר שיש בו כדי לשמחנו יותר מזכרון ימי הרעה בימי טובה מרובה ביותר"; טעם תועלתני-חינוכי - זכרון הרעה בימי הטובה מעורר את האדם ליראת שמים ולחסידות.

את הסוכה מקשטים בתמונות של האושפיזין - אברהם, יצחק ויעקב; משה, אהרון, יוסף ודוד - והם מוזמנים להתארח בסוכה. הקמת הסוכה וקישוטה הם סגולה לשידוך ומביאים מזל לאלה המטפלים בהם. מובטח להם כי יבואו בשנה זו בברית האירוסין והנישואין.

משום כך, ערב סוכות עומדים בתור אצל הרב אליעזר מנחם שך בבני-ברק בחורי ישיבה ובנות צנועות, כמובן בנפרד, לזכות במצוות הקמת הסוכה וקישוטה, כדי לזכות בחתן ראוי או בכלה ראויה. השומרונים, שאינם מכירים בתורה שבעל-פה (התלמוד), יושבים בסוכה שמקימים אותה בתוך חדר הבית וממלאים אותה בפירות של ארץ ישראל.

אף שבמקרא לא נזכר האתרוג, יש לפרי זה מקום חשוב בחג. במקרא נאמר: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". שלושת המינים האחרונים ידועים, אבל מה פירושו של פרי עץ הדר ?

לפי המסורת, מולדתו של האתרוג היא הודו. שם הוא נקרא מטלונגה. לאחר שהזן הזה הובא לארצות המזרח-התיכון, יוון ואיטליה וגם למרוקו הגיע, קראו לו הערבים בשם אתרנג. מקום גידול אחר של פרי זה הוא תימן. אורכו של האתרוג התימני 20-30 ס"מ והוא צר באמצע, כעין דלעת קטנה.

השומרונים מברכים על אתרוג המובא מתימן, כי לפי דעתם הוא-הוא פרי עץ שנקרא במקרא. הקראים, שגם הם אינם מכירים בתורה שבעל-פה, מברכים על תפוח עץ או על פרי אחר. חסידי לובביץ' מברכים על אתרוג הגדל בקלבריה, איטליה. גם הרבי שלהם מברך על אתרוג מקלבריה. מדי שנה, לקראת חג הסוכות, שולח האדמו"ר לאיטליה שני חסידים מומחים לדבר, שמשגיחים בקפדנות על כל אתרוג, החל בקטיף וכלה באריזה בקופסאות.

לאחרונה הובא הזן מקלבריה לכפר חב"ד ומגדלים אותו שם. מישראל שולחים את האתרוג הקלברי שגדל בכפר חב"ד לרבי בברוקלין והוא מברך על השנים - על המקורי ממקאלבריה ועל המקורי מכפר חב"ד.

לפי האגדה הישנה, המובאת בספרי חסידות חב"ד, כאשר אמר ה' למשה "ולקחתם לכם פרי עץ הדר", נשאלה השאלה - מאין לקחת? הלא בני ישראל היו במדבר שממה. מה עשה משה? הכין משלחת שתצא לקלבריה שבאיטליה להביא משם את האתרוג והושיב אותה על כנפי העננים (כי גם נשרים לא היו במדבר). חזרו אנשי המשלחת והביאו את האתרוג המיוחד. לכן נוהגים רביי חב"ד והחסידים לברך אך ורק על אתרוגי קלבריה. מאחר שהדבר כרוך בהוצאות רבות, הביאו זן מקלבריה ונטעו אותו, כאמור, בכפר חב"ד.

חסידי סאטמר והחרדים בארה"ב, השוללים את המדינה "הציונית", מברכים על אתרוגי מרוקו ועושים להם פרסום רב. מאידך גיסא, רבנים ואדמו"רים בארה"ב מחרימים את אתרוגי מרוקו.

כידוע, האתרוגים נפגעים בקלות ממחלות שונות וזה גורם נזקים קשים למגדלי הפרי. כדי למצוא רפואה למכה קיים הרב מנחם בורשטיין, חוקר ופוסק בענייני ארבעת המינים בירושלים, פגישות עם מדענים ממכון וולקני ברחובות - ראש מחלקת המטעים ד"ר הראובני ופרופסור בר-יוסף, מומחה להנדסה גנטית - וכן בא בדברים עם הרב הראשי הספרדי, מרדכי אליהו.

הרב אליהו הביא שלושה זנים מפרדסי האתרוגים של איזור ניר גלים, מאתרוגי הרב דרוקמן ומפרדסי הרב דאום, רבה של "תנובה". מדעני מכון וולקני נטעו 60 עצים מהזנים האלה בעמק החולה, על אדמת הקיבוצים. בעוד שלוש שנים אפשר יהיה לברך על אתרוגים מהזן של הרב אליהו.

יצויין, כי אף-על-פי שמברכים על הלולב "על נטילת לולב", מפני שהוא הארוך שבמינים, האתרוג הוא הדומיננטי בין יתר שלושת המינים ועליו מקפידים בשבע עיניים ובשבע בדיקות. לאתרוג יש גם סגולות רפואיות, על-פי המקורות. "מי שנתאלם וניטל ממנו כוח הדיבור, ישים קליפת אתרוג בפה ויראה נפלאות", טען הרב יצחק שפרלינג מלבוב.

הרמב"ם, בספרו "מורה נבוכים", נותן הסבר מקיף על ארבעת המינים? "ונראה לי בארבעה המינים שבלולב שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה לו מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה (תמר ולולב) והטוב שבריח (אתרוג) והיפה שבעלים (הדס) והטוב שבעשבים (ערבה) ".

יש מדרש יפה ב "ויקרא רבה" על ארבעת המינים:
בחג הסוכות מקיימים טקס של ניסוך המים. בכל ימות השנה, לאחר הקרבת קרבן-התמיד היו נוסכים יין על גבי המזבח ואילו בחג הסוכות נסכו גם מים, כדי שיתברכו בגשמי ברכה. את טקס ניסוך המים נוהגים גם בימינו אנשי "המכון להקמת המקדש מיד",
העולים מדי שבוע להר הבית. בחול-המועד סוכות הם מקיימים את ניסוך המים על הר הבית, מקום המקדש, על-ידי כל מיני "טריקים".

טקס ניסוך המים לא נזכר בתורה ולכן התנגדו לו הצדוקים, שלא הכירו בתורה שבעל-פה. בתלמוד מסופר על כוהן גדול, שהיה כפי הנראה מכת הצדוקים ונתמנה על-ידי השלטון הזר לכהונה רמה זו. הוא נסך את המים על רגליו, במקום על הר הבית, כאות שהוא מתנגד למצווה זו, ואז רגמוהו כל הנוכחים באתרוגים. יוסיפוס פלביוס סבר בספרו, כי המדובר באלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי, ששימש גם בכהונה גדולה.

מסיבה זו נערך ניסוך המים ברוב עם וברוב פאר בשמחת בית השואבה, כמפגן נגד הצדוקים. על טקס זה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו" (סוכה, פ"ה).

וכך מתואר בתלמוד טקס זה: