3000 שנה, והמחלוקת נמשכת [28/05/1995] - נח זבולוני - רנ"ז

יום ירושלים, החל היום, מוצא את העיר במרכזה של מחלוקת ציבורית ופוליטית. השיחות על עתידה של העיר נדחו אמנם לשלב מאוחר יותר של המו"מ המדיני, אבל במשך כל השנים ידעה העיר וויכוחים על מעמדתה וקדושתה. מחמישה חומשי תורה, שבהם היא אינה מוזכרת במפורש. דרך החרדים, המבקשים למסור אותה לפיקוח בינלאומי, ועד הרב שך, שהתנגד בזמנו לחוק ירושלים

מהי ירושלים? איפה כתוב בתורה "ירושלים"? את ירושלים לא נמצא בכל התורה כולה, כלומר: בחמישה חומשי תורה, ונוסיף בסוגריים: ייתכן כי זאת הסיבה שירושלים אינה מקודשת אצל השומרונים, שמכירים אך ורק בחמישה חומשי תורה. לעומת זאת, אצל הקראים, שמכירים גם בתנ"ך, תופסת ירושלים מקום. ישנם רמזים בתורה על ירושלים, אבל לא בפירוש כגון: "מלכי צדק מלך שלם" (בראשית י"ד-י"ח), וכן "המקום אשר יבחר" (דברים י"א), "ארץ המוריה", בפרשת העקידה (בראשית כ"ב).

לפי האגדה לירושלים 70 שמות, כנגד שבעים השמות שנקראו לקדוש ברוך הוא. קדושתה של ירושלים באה לה מכוח בית המקדש, והר הבית שמסביבו. לירושלים ישנן גם סגולות שונות. אחת מהן, היא המפורסמת "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאין בירושלים" (פרקי אבות פרק ה' ז').

בתפילות תופסת ירושלים מקום חשוב מאוד. היא נזכרת גם באירועים משפחתיים בשמחת הפרט ובשמחת הכלל. יתרה מזאת, בסדר פסח ובסיום צום יום הכיפורים, מסתיימים בקריאה "לשנה הבאה בירושלים". ראוי לציין כי אצל המקובלים ירושלים לא תפסה מעמד מיוחד, הם העדיפו צפת על ירושלים כי לפי האגדה, המשיח יתגלה תחילה בגליל, ומשם יעלה ירושלים. רק מקובלים מעטים חיו בירושלים, רובם גרו בצפת. ירושלים היא עיר של השלום, ולמרות זאת ישנה תפיסה שמסתיימת במלים אלו: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים".

שיר רצוף אהבה

ירושלים מקודשת לשלוש הדתות: יהודית, נוצרית ומוסלמית, ירושלים שייכת לכל עם ישראל, כי לא נתחלקה לשבטים. כל שנות גלותו של עם ישראל לא שכח את ירושלים, וערג אליה ואת הגעגועים ביטא הנביא בצורה ציורית כגון: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון", שיר שתוכנו רצוף אהבה עזה למולדת, אשר נעקרו ממנה בחוזק יד של אויב אכזרי, אשר התעלל בהם והכריחם לשיר משירי ציון על אדמת נכר טמאה. בירושלים עיר הקודש נופלות המחיצות בין איש לאיש, ירושלים שעיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים (חגיגה פ"ג ה"ו).

בעניין ההשערה הפנטסטית שהעלו חוקרים מדוע ירושלים אינה נזכרת בתורה. כאמור, הם עונים בדרך מדעית, שהעיר לא היתה קיימת בזמן המקרא, אלא הופיעה לאחר מכן, מתוך התפרצות של הר געש, אולם סלעי ירושלים מעידים כי היא עיר ישנה נושנה שנולדה לפני יותר משלושת אלפים שנה.

על הסגולות של ירושלים ועל הדברים המיוחדים של ירושלים: "רבי נתן אומר, אין לך יופי כיופיה של ירושלים" (אבות דרבי נתן), "עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחר על העולם כולו" (קדושין מ"א ע"ב). "כלה בירושלים אינה צריכה להתקשט, מריח הקטורת" (יומא כ"א ע"ב) "עצי ירושלים של קנמון היו" (ברכות ס"ג ע"א).
ירושלים מסמלת את היופי, כמו שנאמר ב "שיר השירים" "נאוה כירושלים". כן בתהלים, שירושלים נקראת ציון, "בעיר אלקינו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון" (תהלים מ"ח ב') ושם ג' ב', "מציון מכלל יופי".

יש דינים ומנהגים הקשורים לירושלים, לפי המקורות, משחרב בית המקדש, שירושלים מקודשת בגללו, כאמור, תקנו חכמי אותו הדור שיהיה אדם טח ביתו בטיט, וסד בסיד, ומשייר מקום אמה על אמה, כנגד הפתח בלא סיד, זכר לחורבן. כן גזרו שלא לנגן בכלי נגינה ולא להשמיע מיני זמר ושירה מפני החורבן. חתן שנשא אשה היה לוקח אפר מקלה ונתן בראשו במקום הנחת התפילין, כדי לזכור את ירושלים כמו שנאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (הרמב"ם הלכות תעניות פרק ח' הלכה י"ג-י"ד) וכן נוהגים עד עצם היום הזה ביישוב הישן של ירושלים.

גם הכוס שהחתן העומד תחת חופתו שובר ברגלו, הוא מנהג לזכר חורבן ירושלים, את המנהג הזה זנחו רבים, יש הסוברים, בגלל שבמקרים רבים הכלה עלולה להפיל מפיצוץ הכוס, כאשר כרסה בין שיניה. יחד עם זאת, נאמרת באותו מעמד ברכה לשמחת ירושלים "עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". עוד נאמר: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה; טבור העולם ירושלים, ירושלים – עינו של עולם.

ביום ירושלים, הדתיים הלאומיים, אומרים "הלל" שלם עם ברכה, חג יום ירושלים עולה על חג העצמאות בעוד שביום העצמאות תקנו הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל [ובו אומרים תפילת הלל ללא ברכה - א.ז.].

את "יום ירושלים" חוגגים במיוחד יהודים אורתודוקסיים ולא חרדיים, ולא "אגודת ישראל" ולא "דגל התורה", חג יום ירושלים הוא לא חגם, אבל ה "נטורי קרתא" מתבטאים כרגיל בלשון חריפה נגד "יום העצמאות" כלשונם יום העצמות" ויום ירושלים, לדעתם: ירושלים היא עוד בחורבנה, ירושלים המרכז הרוחני העולמי נפלה בידי השלטון המקומי שבו משתתפים ציונים, ציונים דתיים, כביכול, ציונים חרדים (אגודת ישראל ודגל התורה), שלטון זה מחדיר לירושלים דברי תועבה במקום עניינים רוחניים טהורים, הם מחדירים סידורים מפוקפקים, מגרשי ספורט שבהם מחללים את השבת בפרהסיא, ואין קול ואין מצפצף, דברים בגללה נחרבה ירושלים.

כדי לתקן את המעוות יש למסור את ירושלים לגוף בינלאומי שיפקח על צביונה המקורי, ויכשיר את העיר הקדושה על ידי הורדת הדגל הציוני הכחול לבן, הגורם לסכסוכים ולפילוגה של ירושלים, ובמקומו להניף את דגל האו"ם, רק אז ישנה תקווה כי ירושלים תהא מחדש עיר השלום ועיר הקדושה – גורסים ה "נטורי קרתא".

ירושלים כאמור מקודשת גם אצל הנוצרים, אולם כנראה לא המקום המקודש ביותר אצל הכנסיה הנוצרית. אבל מנזריה וכנסיותיה הרבים בירושלים, ובמיוחד קברו של ישו, מושכים רבים לבוא לשעריה. במיוחד עושים זאת הצליינים שלפעמים מרוב התרגשות הם מאבדים את השפיות שלהם וירושלים מהווה עבורם מעין תסמונת הנקראת "תסמונת ירושלים", וקורים מקרים רבים שתיירים וצליינים נוצריים הבאים לירושלים להשתטח על קברו של מחולל הצרות (ישו) פשוט משתגעים, פשוטו כמשמעו, ויש צורך לאשפז אותם.
לפי הסקר שנערך רוב המאשפזים הם גברים שנתקפו בתסמונת ירושלים, מהם פרוטסטנטים. גם אצל יהודים לפעמים קורה שנדבקים ב "תסמונת ירושלים".

זכור המקרה עם אלן גודמן (1982) יהודי אמריקאי שנכנס למסגד כיפת הסלע ובנשקו פתח באש, הרג ערבי, ופצע רבים אחרים, הוא טען לכתר מלך ישראל, והוכר כחולה נפש, שבא לשחרר את הר הבית ולמלוך כמלך היהודים. גם מספרים על תייר קנדי שניסה לדחוף את הקשת הביזנטית אשר ליד הכותל בטענה כי הוא שמשון הגיבור. היו דברים בטענתו, כי כאשר נעצר הוא הצליח לפרוץ את הסורגים וברח מהניידת של המשטרה. ירושלים העיר מושכת אליה גם אנשים תמהוניים, מחפשי הקיצין, וסתם משוגעים.

מקום שני באיסלאם

באיסלאם ירושלים היא במקום השני, הראשון: הכעבה במכה, השני הר הבית, והשלישי המסגד של מוחמד במדינה. לפי המסורת של המוסלמים, מוחמד בימי הטפתו הראשונים בהיותו במכה (סעודיה), כיוון את פניו בתפילתו אל ירושלים. ונביא את דעתו של הרב אליעזר מנחם שך, מנהיג היהדות החרדית הליטאית ובני הישיבות על ירושלים במיוחד כיום כאשר מדברים על ירושלים, גם בוושינגטון, לפי התערבותם של אנשי הימין, שמנסים להכשיל את תהליך השלום עם הפלסטינים, ומציגים את הממשלה כוותרנית על עיר הבירה, וכל הכרוך בנושא זה.

כזכור, הביע הרב שך בשעתו את דעתו הנחרצת נגד הכרזה על ירושלים כעיר הבירה ודבריו כתובים וחתומים בספר הזכרונות, הלא הם "מכתבים ומאמרים ממרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך שליט"א", שהופיעו בשנת תשמ"ח בני ברק, ירושלים היא שלנו לפי התורה – החוק הוא רק התגרות. מתוך דברים שאמר הרב שך לאחר חקיקת חוק ירושלים באב תש"מ. והוא אומר בין היתר:

"מאין שואבים אנו זכות קיומנו"? האם בגלל שמאן דהוא החליט לפני שמונים שנה, שאנו עם, בזכותו אנו קיימים? הביטו וראו: נאספו לחוקק חוק ירושלים, מי זקוק לחוק זה" האם בלי חוק, ירושלים לא שלנו? האם בלי חוק, ארץ ישראל לא שלנו? אפילו אם תהיה בידי ערבים, שלנו היא, אם כן עבור מה החוק?"

שואל הרב שך והוא עונה –

עבורנו מקיימי תורה ומצוות החוק הזה לא אומר כלום. האם בהרמת ידיים של כמה אנשים חל על ירושלים תוקף ששייכת לנו. עבורנו התורה היא היא המעידה, שירושלים היא שלנו, על ידי שאנו מזכירים, שלוש פעמים ביום, ולירושלים עירך ברחמים תשוב. אנו המקיימים ציווי התורה ומתענים ומקוננים בכל שנה ושנה על חורבן ירושלים זה אלפיים שנה, מעידים על ידי זה, שירושלים היא שלנו. ולא אלו שאוכלים ושותים בתשעה באב וביום הכיפורים. הם יבואו ויתבעו את ירושלים על ידי הרמת ידיים לקבוע חוק? דרך חקיקת חוק שירושלים היא שלנו, היא התגרות באומות העולם. משום שעל ידי כך מתייצבים נגד העולם בהכרזה שכוחנו עמנו. זה היפך דרך התורה ומסוכנת לכלל ישראל. ואם יאמרו, שהתורה מעידה שהיא שלנו, אומות העולם ישיבו להם: "זכור את יום השבת לקדשו", אתם לא שומרים, ושארץ ישראל שלכם אתם מסתמכים על התורה? לכם אין שום זכות לדרוש ולתבוע את ירושלים. רק אנו שמתענים ומתפללים על ירושלים יש לנו הזכות לתבוע את ירושלים. דרך עם ישראל, היא דרך התורה. ואין דרך אחרת זולתה. הנוקטים בדרך אחרת ומביעים את דרכם בעיתונות ובנאומים, יהיו יפים ככל אשר יהיו, אין בהם לשנות עיקרון זה. משום שכל נימוקיהם להצדיק דרכם, היא לפי שיטתם. ודרכם בלי אמונה בתורה. הסבורים שיוכלו להביא את הגאולה בכוח הזרוע של "כוחי ועוצם ידי", שזה גם נגד השכל הישר שיוכלו לעמוד נגד כל העולם"

– מסיים הרב שך את דבריו על החלת חוק ירושלים.

הנואמים

ונסיים בדברי ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל, בהיותו ראש הממשלה במלחמת ששת הימים שירושלים שוחררה וכן בדברי שר הבטחון דאז משה דיין ז"ל ויבל"א ראש הממשלה כיום יצחק רבין, שכיהן כרמטכ"ל אז.
אשכול אמר אז בין היתר:

"זכות היסטורית גדולה לי לעמוד כאן עתה, ליד הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ההיסטורי. אני רואה עצמי כשליח דורות רבים של בני עמנו שנכספה נפשם לירושלים. ולתושבי ירושלים, אשר רב היה סבלם בימי תש"ח (מלחמת הקוממיות) ואשר עמדו בגבורה מול הפגזות נפשעות בימים אלו, אגיד: נצחונות צה"ל, שירחיקו סכנות מבירת ישראל הנצחית, יהיו מקור עידוד ונחמה לכם ולכולנו, בנחמת ירושלים תנוחמו, ומירושלים, בירת הנצח של ישראל, שלוחה ברכת שלום ובטחון לכל אזרחי ישראל ואחינו היהודים באשר הם, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

דברי משה דיין ליד הכותל:

"לא ניפרד מהמקומות הקדושים, צבא הגנה לישראל שיחרר הבוקר את ירושלים, איחדנו מחדש את ירושלים המבותרת, את בירת ישראל השסועה, חזרנו לקדושים שבמקומותינו על מנת שלא להיפרד מהם לעולם. לשכנינו הערבים אנו מציעים גם בשעה זו, ואף ביתר תוקף בשעה זו, יד לשלום, ולבני הדתות האחרות, הנוצרים והמוסלמים הנני מבטיח נאמנה, כי יישמרו מלוא החופש וכל זכויותיהם הדתיות, לא באנו לירושלים לכבוש קודשי אחרים ולא להצר רגלי בני דתות אחרות, אלא להבטיח שלמותה ולחיות בה עם האחרים באחווה".

ראש הממשלה יצחק רבין שכהן כרמטכ"ל, במלחמת ששת הימים, ולו יש לזקוף את שחרור העיר והמקומות הקדושים אמר בין היתר:

"אין כוונתי במלים אלה בשעה זו להתייחס למאורעות שאירעו ב-55 השעות האחרונות ... מרגיש אני כרגע חוויה שמסופקני אם אני מסוגל לבטא כל משמעותה במלים. נולדתי בירושלים, לחמתי בה במלחמת השחרור, והכניסה היום דרך שער האריות, של העיר העתיקה מבטאת בשבילי, את התמורה הגדולה ביותר שהתרחשה ב-55 השעות האחרונות".

דפים בנושא:

הלל שלם עם ברכה