תשעה באב

עם קום המדינה, התעוררה השאלה באם יש לקיים את הצום הרביעי (י"ז בתמוז) ואת צום החמישי (ט' באב). על מדוכה זו ישבו בשעתו בחוגים דתיים נאורים ומתקדמים, הם טענו כי שני הצומים הם זכר לחורבן ירושלים ולאחר הקמת המדינה וחידושה של ההתיישבות בירושלים בממדים גדולים, יש לבטל את שתי התעניות. אולם מפחד החרדים הוקפאה ההצעה למועד מתאים יותר ...

ביום שבעה עשר בתמוז אירעו לאבותינו חמישה דברים:


גם בתשעה באב קרו לאבותינו חמישה אירועים, והם: נגזר על אבותינו (דור המדבר בצאתם ממצרים) שלא ייכנסו לארץ ישראל; חרב הבית הראשון והשני; נלכדה ביתר (בימי בר-כוכבא); נחרבה העיר (ירושלים) מסכת תענית דף כ"ו ע"א וע"ב.

אירועים אחרים די עצובים שקרו בתשעה באב. גירוש ספרד חל על פי המסורת בתשעה באב. דון יצחק אברבנאל שר האוצר היהודי אצל המלך פרדיננד של ספרד, שהוציא פקודת גירוש נגד היהודים בשנת רנ"ב (1492) כותב בפירושו לספר ירמיהו: "הנה כשגזר מלך ספרד גירוש על כל היהודים אשר במלכותו, משנת מזר"ה (רנ"ב), שיצאו במשך שלושה חודשים, נשלם והיה יום היציאה תשעה באב, והוא המלך לא ידע מזה הזמן דבר. אלא מן השמיים הדריכוהו להגבלת זמן זה".

על קביעה זו חולק ההיסטוריון היהודי המנוח יצחק בער שכיהן כמרצה להיסטוריה לתולדות ישראל בימי הביניים באוניברסיטה העברית בירושלים והוא קובע: בז' באב שנת רנ"ב (31 ביולי 1492) עזב היהודי האחרון את הארץ (ספרד) וכו' שלפי המסורת אגדה קדומה - עזבו היהודים את ארץ ספרד כולה "ביום אחד" בתשעה באב. אין זאת אלא אגדה שנוצרה באור הבהיר של ההיסטוריה. ביום החורבן של המקדש (ט' באב) כבר היו כל יהודי ספרד מעבר לגבול הארץ (ספרד), מיטלטלים בדרכים ובימים, או כלואים בבתי הסוהר של האינקוויזיציה וכבולים בכבלי האמונה הזרה שכפו עליהם" (תולדות יהודים בספרד הנוצרית).

ישנה אגדה קדומה ב "ילקוט שמעוני" על מגילת איכה (א' תתר"ט) שחיבר וליקט רבינו שמעון ראש הדרשנים בפרנקפורט דמיין (גרמניה) שחי במאה ה-13, על התורה נביאים וכתובים, מהתלמוד, ספרא, ספרי מכילתא פסיקתא וכו', עליו נאמר: "מה שפעל הרמב"ם שחי בערך באותו הזמן לגבי ההלכה עשה רבינו שמעון לגבי האגדה". לפי אגדה זו לא נבוכדנאצר או שלוחיו שרפו אלא עשו זאת מלאכי השרת מלאכי אלוקים במו ידיהם ...

האגדה מספרת: עד כאן האגדה מילקוט שמעוני.

יצויין כי בימי קדם בתקופת התלמוד, היה נסיון לבטל את צום הרביעי ואת צום החמישי, כלומר את י"ז בתמוז ואת תשעה באב. היה זה רבי יהודה הנשיא, הידוע בכינויו רבי, העורך של המשנה שחי במחצית השניה של המאה ה-2 ובראשית המאה ה-3 לסה"נ. עליו מספר התלמוד מסכת מגילה דף ה' ע"א - ע"ב ושם נאמר: "אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא, רבי נטע (עבד) נטיעה בפורים, ורחץ בקרונה (בשוק) של צפורי בשבעה עשר בתמוז, וביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו". על כך מפרש רש"י במקום וז"ל [וזה לשונו - א.ז.]: "ולא הודו לו, מתשעה באב" כלומר חלקו עליו על עקירת תשעה באב וכנראה הסכימו על רחיצה בי"ז בתמוז למרות שלפי ההלכה אין נוהגין להתרחץ בימי בין המיצרים (בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב) אפילו במים קרים וכל שכן במים חמים. סבורים כי רבי יהודה הנשיא התיר את הרחיצה בימי בין המצרין אפילו במים חמים, משום שבימיו נתחדשה הנשיאות בישראל (מעין מלכות), וזאת הייתה הסיבה לביטול האיסור על רחיצה בשבעה עשר בתמוז. יתירה מכך, הנביא זכריה שואל ואינו משיב: "האבכה בחודש חמישי (אב) הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים? והוא מוסיף ואומר: "הלא את הדברים אשר קרא השם ביד הנביאים הראשונים בהיות ירושלים יושבת ושלווה ועריה סביבותיה והנגב והשפלה יושב" (זכריה ז' ג-ז). כנראה הסיבה של ביטול הצומות הייתה משום שיבת ציון וכנראה הסיבה של ביטול איסור הרחיצה בי"ז בתמוז שהנשיא התרחץ בו, ובפרק ח' י"ח באותו ספר זכריה כתוב: "אמר השם צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי (צום גדליהו) וצום העשירי (עשרה בטבת), יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

בכל דור ודור חייב אדם, כלומר כל יהודי, להתאבל על חורבן בית המקדש, סמל החירות והעצמאות הרוחנית של העם היהודי, כאילו נחרב בימיו, ולכן קבעו יום זה של תשעה באב ליום אבל לאומי לדורות. ביום זה צמים, כמו ביום הכיפורים, כלומר יממה שלמה, קוראים את מגילת איכה ואומרים קינות. מספרים: נפוליאון קיסר צרפת עבר פעם בט' באב דרך עיר יהודית לפני בית הכנסת, באותה שעה ישבו יהודים על הקרקע ואמרו קינות ובוכים. נפוליון שאל, מפני מה הם בוכים? הסבירו לו שהם בוכים על ארצם שנחרבה לפני אלפיים שנה. הדברים עשו על נפוליאון רושם רב וחזק ועל כך הוא הגיב ואמר: עם המסוגל להתאבל ולבכות על אובדן ארצו אלפיים שנה ואינו שוכח, עם כזה אי אפשר שיאבד, עם כזה יכול להיות סמוך ובטוח כי ארצו תשוב לו ...

ועוד נאמר: כל המגילות נכתבו על קלף פרט למגילת איכה שהיא נקראת מן ספר ולא מן הקלף. על כך אמר בעל "הלבוש" (הרב מרדכי יפה 1530-1612, מחבר הספר הענקי "לבוש מלכות" 10 חלקים) כי אנו מקווים כל יום להיגאל מן הגלות ולהפוך את יום החורבן (ט' באב) לשמחה ואילו כתבו את מגילת איכה על קלף, היה נראה הדבר כאילו אנו מתכוננים חלילה להשתמש בה (בקלף) במשך שנים רבות ...

בתלמוד נאמר: "לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה (ולא לפנים משורת הדין) " במדרש מובא על כך: "שאלו לתורה נפש החוטאת במה תתכפר? אמר התורה: יביא קרבן, שאלו להקדוש ברוך הוא אותה השאלה והוא נענה: יעשו תשובה כי הקדוש ברוך הוא רוצה בתשובה ובחרטה. ואחר כך יביא קורבן. אבל בקרבן בלבד בלא תשובה לא יכופר על מעשיו הרעים, והם החוטאים הביאו קרבן ולא חזרו בתשובה ועלולים שוב לחטוא. ועל זה נאמר בתלמוד: לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה שהתורה אמרה יביא קרבן ולא כדברי הקדוש ברוך הוא שאמר: יעשו תשובה ואחר כך יביאו קרבן".

נביא שני סיפורים מן התלמוד על מה שקרה בתשעה באב. במסכת גיטין דף כ"ה ע"ב מסופר: , והסוף ידוע ...

על תשעה באב מתהלכים סיפורים שונים ומשונים כמו על כל אירוע בעם היהודי. מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שהיה מכונה בשם סניגורו של עם ישראל, פעם הלך בתשעה באב ברחוב וראה יהודי יושב על הגזוזטרה של ביתו ואוכל סעודתו הדשנה כיד המלך בפרהסיא. פנה אליו רבי לוי יצחק ואמר לו בנחת: בני ודאי שכחת שתשעה באב היום - לא. ענה לו, זוכר אני כי תשעה באב היום. שוב שאל רבי לוי יצחק, אולי אינך יודע שתשעה באב הוא יום צום ואסור באכילה? השיב הלה, ודאי יודע אני פרק בהלכה שתשעה באב הוא יום צום ותענית צבור. אתה בוודאי חלוש והרופאים אסרו עליך לצום? שאל רבי יצחק כי חפץ ללמד עליו זכות. חס וחלילה השיב הלה, הנני בריא אולם, בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי. נשא רבי לוי יצחק את עיניו למרום ואמר: רבונו של עולם! ראה עד היכן מגיעה מידת האמת המושרשת בתוך ליבם של כל יהודי ויהודי, נוח לו ליהודי זה לעשות את עצמו עבריין ורשע, ובלבד לא להוציא דבר שקר מפיו ... (הרב י. ל. מימון - שרי המאה).

בעקבות הנסיון לבטל את שני הצומות הן ע"י רבי יהודה הנשיא והן ע"י החוגים הדתיים הלאומיים בזמננו, פנינו בשאלה זו אל ראשי היהדות החרדית הבלתי ממוסדת בירושלים, בשאלה, האם יש עילה ומקום לבטל את שני הצומות הנ"ל. כי הלא נאמר במגילת איכה: "בראותי כל עיר ועיר על תילה בנויה ועיר אלוקים וירושלים מושפלת על שאול תחתיה" והלוא ירושלים הולכת ונבנית מתרחבת ומתפשטת ועוד היד נטויה ... על כך הם ענו בלשונם: בראותי כל עיר (ירושלים של מטה) על תילה בנויה ועיר אלקים מושפלת (ירושלים של מעלה), במצבנו אנו בזמן שאין לך מקום מקודש שהוא הרוב מאשר ירושלים החרבה והבזויה והשוממת, כי כל שקדושתה ומעלתה גדולה כל הפגיעה בה ובקדושתה חמורה ביותר שמחריבה את ירושלים של מעלה.

והסבירו את פירוש המלים בדברים פרוזאיים ופשוטים והם: אם בתוככי ירושלים עיר הקודש פלטרין של מלך יש לך "כנסת" שהיא בעיניהם של החרדים מעין בית המינות, ואשר בה משתתפים גם חרדים כביכול כמו "אגודת ישראל" ו- "דגל התורה" ובבית המינות הזה מכריזים השכם והערב שחוקי הכנסת של המדינה הם מעל חוקי התורה הקדושה, הרי הוא כאבי אבות הטומאה בשערייך ירושלים. האם יש לך חורבן גדול מזה? שואלים החרדים הקיצוניים. ובחוצפה זו הם בוטים נגד מלכות שמים ומלכות התורה רח"ל (רחמנא ליצלן), ונוסף לזה הפירצות בחומת הקדושה של ירושלים ע"י פתיחת בתי קולנוע בשבתות ובחגי ישראל הקדושים, מסעדות ובתי זוללות, משחקים ובידורים, ברכות השחייה המעורבות, משחקי הספורט (כדור רגל) בשבתות בפרהסיא, פתיחת המקדונלד בלב ירושלים, התחבורה בשבתות ובחגים בשכונות החרדיות (בר אילן) וכהנה וכהנה המערטלים את ירושלים מקדושתה. גם הימצאות משרדי הממשלה בירושלים שכל אחד ואחד מעקר ומשרד את האיסורים החמורים שבתורה הקדושה כגון "צבא ובטחון" גיוס בנים ובנות בקלון, ומשרד המכונה "דתות" בלשון רבים, משרד הקליטה ומשרד העבודה עם ההיתרים שלו שמעניק לאלפי פועלים יהודים לעבוד ולחלל את השבת והחגים, הגיורים הקלושים של "משרד הפנים", כבוד ההורים למרמס ולמשיסה בארצנו הקדושה כולה, כמו שנאמר: כי גדול כים שיברך ציון ומי ירפא לך ? זהו הביטוי הנכון של הנביא הזועם.

חרדים אלה טוענים כי מנוי וגמור הוא ומובן מאליו אצל כל בר דעת בישראל המאמין בשם השם ובתורתו, שהעוונות והחטאים הרבים, הם הם החוליים והם הם הכאבים הרוחניים של העם היושב בציון ובאשר הוא שם. בחורבנה של ירושלים עיר הקודש והם הם כל הסבל הפוקד אותנו. השריפה הענקית בהרי ירושלים, קודם ניתוק החשמל שגרם לנזק של מיליוני דולרים, עיריית ירושלים שבה שולטים אנשי "אגודת ישראל ו "דגל התורה" שדחו את אנשי ש"ס, איך נראית העיר ירושלים הקדושה, שערב הבחירות הם החרדים כביכול הבטיחו הרים וגבעות כי ירושלים תהיה עיר אחרת, הם המליכו עליהם את אהוד אולמרט מ "הליכוד" כראש העירייה, הם הרעיפו לציבור שלהם הון של הבטחות שיסגרו את כביש בר אילן בשבת תוך חצי שנה ועוד הבטחות. אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד.
אחרי הבחירות לעירייה בטאון אגודת ישראל, יצא מכליו וכתב ללא שום בושה וחרפה וכלימה שעיריית ירושלים בראשות אולמרט היא "שמחה של שמחה", אבל לא ארכו הימים והבוחרים שהלכו שולל אחרי ההבטחות הכוזבות של אגודת ישראל החלו לחכות בכליון עיניים לסגירת כביש בר-אילן, כשהוא סגור בשבתות ובחגי ישראל, אבל לשווא היו כל מאמציהם. עברה שנה וחצי והכל מפטירין כאשתקד ... באותה חצי שנה במקום לסגור את כביש בר אילן ישבו הנציגים "החרדים" בעירייה עם אהוד אולמרט וסיכמו איתו על הזרמת כספים לתוך מוסדותיהם התורניים כביכול, אומרים החרדים מבית המדרש של העדה החרדית בירושלים.

חרדים אלה מונים כרוכל את כל ה "פשעים" וה "חטאים" של הנציגים ה "חרדים" בעיריה, מאז המהפך שחוללו עם בחירת אהוד אולמרט לראש העיריה. קרוב לשכונה החרדית "שערי חסד" נפתחה חנות בגדים הפתוחה לדבריהם בשבת והכל ברשיון של העיריה, ובידיעת החרדים. פסטיבל ישראל ממשיך לפעול בשבת, בהכשר של עיריית ירושלים. הקצבות של מיליונים לארגוני הספורט המשחקים בשבת, מסעדת מקדונלד, וכהנה וכהנה על כל אלה יש לדבריהם לקיים את הצומות הרביעי והחמישי ועוד אולי להוסיף צום האחד עשר ...