לגיונו של מלך מלכי המלכים

"הקמת המדינה הציונית היא עונש חמור משמים, ובית המחוקקים של המדינה הוא בית מינוּת, שחוקיו ומשפטיו לקוחים מספרי המשפטים של עכו"ם" - קבעו ראשי העדה

מה הם הקריטריונים שלפיהם אפשר להסתפח לעדה החרדית בירושלים? בראש וראשונה, על חבר העדה החרדית מוטלת החובה "להתנגד בכל פעליו לציונות" לכל גווניה, אשר עושה שמות בכרם בית ישראל". זו, מסתבר, "כל התורה כולה ואידך 17 הקריטריונים פירושא הוא וזיל גמור".

באחרונה, עקב פטירתו של הגאב"צ של העדה החרדית הרב יצחק וייס, נעשתה ריאורגניזציה בשורות העדה והורכב בית-דין צדק חדש. הנהלת העדה בירושלים סברה שרבים שהצטרפו לעדה לא עשו זאת מתוך דחף פנימי של חרדיות וגרמו נזק לתדמיתה של העדה, לכן פרסמה 18 קריטוריונים: "י"ח דבר - חובותיו של חבר בעדה החרדית".

ציר כוכב השבת הוא ההתנגדות לציונות ולמדינה הכופרת. סביבו נעים עוד 17 כוכבי לכת, ביניהם "קריטריונים שנוצרו עקב 40 שנות המדינה הציונית, שזקני העדה לא היו זקוקים להם כדי להתקבל לשורות העדה". ואלה הם:

- "חבר בעדה החרדית סר למשמעת ודעת התורה של רבנות העדה - הרב ואב"ד ובית דינו - והיא לו הסמכות העליונה, הקובעת הליכות חייו הפרטיים והציבוריים; העדה החרדית מאז יסודה כוללת שלושה סוגי חברים, אשר בצוותא הריהם קומה שלמה ומהווים ביחד את הקהילה החרדית והם" חסידים (ממשיכי דרך הבעל שם טוב, 1700-1760) פרושים (ממשיכי דרך הגר"א, הגאון מווילנא, 1720-1797) וממשיכי דרך החתם סופר (1762-1839).

- "קיום התורה והמצוות, תוך התבדלות מוחלטת מעוקריה, הוא המלכד את אותם אלפי חברים בירושלים ועושה אותם לחטיבה קהילתית אחת ושלמה - לגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא; יסוד העדה החרדית ומגמת מייסדיה היתה והנה, התבדלות מהחפשים והתארגנות אמת של כל יראי ה', שלומי אמוני ישראל; חבר בעדה החרדית צריך שיהא תמיד הכן ודרוך לקראת מבחנים ולעמוד בנסיונות ולשמור במסירות נפש על תורתנו הקודשה, גדריה וסייגיה, ללא פשרות וללא ויתורים ולקנא קנאת ד"צ (השם צבאות).

- "חבר העדה החרדית מצווה ועומד לקיים עליו ועל זרעו לבלי לעבור על החרם הנוראי אשר הטילו לפני למעלה ממאה שנים גאוני וקדושי ארצנו הקדושה על בתי חינוך שלומדים בהם שפות זרות ואשר נתחדש (החרם) במשנה תוקף ועוז ע"י רבנו קדוש הקדושים מרן יהושע לייב דיסקין מבריסק" (1817-1898), שהיה רבה של ירושלים, ואשר גזר אומר לדורו ולדורות יבוא לאמור: "אפילו אם תתקבצו כל חכמי ישראל לא יוכלו להזיז החרם זיז כלשהו". וכל הגדרים והסייגים והתקנות אשר רבנו הקדוש מבריסק פעל ועשה לקיומה של תורה שרירין וקיימין.

- "חבר בעדה החרדית שולח את בניו להתחנך דווקא בבתי תשב"ר (תינוקות של בית רבן) כשרים, אשר לא שינו את לשונם ואת תוכן לימודיהם ממסורתנו הקדושה, היינו ששפת הלימוד היא אידיש ולא עברית, ולא שום גוון או צביון של חול, ושאינם שייכים לשום זרם, הנהנה מתמיכת כספים של השלטון או העיריה" (על סעיף זה מביאים החרדים את שמסופר על הרב יוסף חיים זוננפלד, 1849-1932, רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים, לאחר הפוגרום בחברון בשנת תרפ"ו; שאלו אותו: הלוא כתוב שהבל פיהם של תינוקות של בית רבן מגן על העיר, ולמה לא הגן עליהם? ענה להם: זה היה החדר של "מזרחי" - כעת מפד"ל - ועליהם אין חלה הבטחת חז"ל - נ.ז.).

- "חבר בעדה החרדית אין לו שום זיקה לרבנות הראשית לארץ ישראל, רבניה ודייניה, תחוקותיה ומשפטיה, תקנותיה, איסוריה והתריה וכו', לא חלים ולא מחייבים את חברי העדה החרדית"; היחס אל הרבנות הראשית והמינויים שלה, הריהן בדיוק אותו היחס שהיה תמיד ליהדות החרדית בגולה אל רבנות-מטעם; חברי העדה החרדית אינם משתתפים בבחירות השלטון; חברי העדה החרדית אינם מכניסים לתוך פיהם ואין עולה על שולחנם מצרך מאכל או משקה אלא בהכשר הגאונים הבד"צ (הבית-דין צדק) שליט"א של עדתנו, ואינם אוכלים בשר רק הנשחט על-ידי שוחט העומד תחת הבד"צ שליט"א; חברי העדה החרדית אינם סומכים על השגחת ופיקוח עירובין, תרומות ומעשר, מקוואות, כשרות וכו' כי אם של רבותינו הבד"צ שליט"א; חבר בעדה החרדית שומר בגאווה על לבוש הצניעות של בני ביתו, כמקובל לנו מאבותינו מדור דור; העדה החרדית עתיקת היומין, בקרתא קדישא, מהווה באורח טבעי אם כל הקהילות החרדיות בכל מקומות מציאותן על פני תבל.

והנה כמה קריטריונים שהזמן גרמם והם: "חברי העדה החרדית רואים בהקמת המדינה הציונית לפני ביאת המשיח גזירה ועונש חמור מן השמים! חברי העדה החרדית רואים בבית המחוקקים של המדינה, המכונה "כנסת", בית מינות, וחוקיו ומשפטיו ותקנותיו, על כל השטחים, לקוחים מספרי המשפטים של עכו"ם ונוגדים תורת משה ושולחן ערוך, וזה עקירת הדת, עלבון התורה וחילול השם, שכמוהו לא היה, והנביא ירמיהו צועק ככרוכיא "שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקום מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים"; חברי ההנהלה של העדה, שרי האלפים אשר לא כרעו לבעל, אשר לידיהם הופקד מבצרה האחרון של היהדות החרדית בדורנו, מצויינים בהליכותיהם, מנופים וסולתים, צדיקים וישרי לב, נקיי דעת ויראת שמים מרבים, ומורא בשר ודם, איום, לחץ כפיה, ירידה לחיים וכו', הם וכיוצא באלה, על ראשם לא יעלה, וינחו את עדת השם במסילת ישרים כאשר סללוה ראשונים כמלאכים, רבותינו שרפי קודש מדור לדור - והיו למופת ולדוגמא".

ולבסוף: "שערי העדה החרדית פתוחים בפני כל יהודי שומר תורה ומצווה המקבל עליו דברי חברות".

פרסום הקריטריונים של העדה החרדית בירושלים עורר מבוכה ורוגז בקרב חוגים חרדיים שאינם סרים למרותה של העדה ובית-דין צדק שלה. על-פי הפרסום, טענו אותם חוגים, אפשר לחשוב כי רק העדה החרדית מתנגדת למדינה הציונית וכי לה בלבד ניתנה האפוטרופסות על הדת. במיוחד כועסים מי שיושבים "בכנסת המינית", כלשונה של העדה החרדית.