"הכיבוש הפך האדמה לקדושה ואת האדם - לקורבנה"

"גבולות המדינה הורחבו כתוצאה ממלחמות שנכפו עלינו. מלחמות שבהן הוקז דם ילדנו וחברינו. זו תוצאה של נצחונות בעזרת השם על הקמים עלינו להרגנו, אבל גם תוצאה של כיבוש. ולכיבוש זה, שגרם סבל מתמשך למיליון וחצי ערבים, יש מחיר כבד: שליטה על בני אדם שאינם רוצים בכך ופגיעה בקוד המוסרי של העם היהודי.

המחיר הזה הביא את החברה הישראלית לטירוף מערכות: בלבול מוחלט בין תוצאה למטרה, בין ערך החיים לעומת ערך האדמה. פתאום, מ-1967, הפכה האדמה לקדושה והאדם - לקורבנה. חיי אדם, ערבי כיהודי היו לכלי משחק שנשחק עם השנים. כל תינוק ערבי, שנולד תוך הכיבוש הזה, גדל עם אבן ביד ופינה בלבד. אין זה מפתיע שבבחרותו הוא שואף להלחם במי ששלל ממנו את כבודו ויקשה על חייו במשך שנים.

רוצחיו של אריק היו אנשים הנחשבים בעיני עצמם ללוחמי חופש ומאמינים בצדקת דרכם עד כדי נכונות לההרג עליה.

הקלישאה "במותם ציוו לנו את החיים", אין לה כלום עם המציאות: אדם במותו, אינו מצווה דבר, הוא רק מותיר חלל גדול, שאין להשיבו".